וגם קצת פיסטוק. בכל זאת, מזרח תיכון זה כאן. והמזרח תיכון מעולם לא היה פתוח ונגיש יותר, לפחות לא במהלך חיי. אז כן, גם אני טסתי לדובאי. וכן, אני יודע ומבין מה הולך בדובאי ואת הבעייתיות שבנסיעה. פוליטיקה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. ואת האמת, לא רציתי לנסוע. אפילו היה לי התקף חרדה קטן לילה לפני כי פשוט לא הייתי מוכן לטיסה או להשלכות. אבל התגעגעתי לשגרה והמחשבה שאוכל למחרת לשבת בבית קפה ולנגוס בקרואסון צרפתי למופת הסירה כל דאגה מליבי. דובאי, הנה אני בא.

לפחות עד שהגעתי לנמל התעופה הומה האדם. נו, מה ציפיתי. בלוח הטיסות הופיעו שתי טיסות לפריז, טיסה לניו-יורק ו-12 ל… דובאי! דניאל ואני ספרנו פעמיים. הטיסה היתה נעימה ורוב הנוסעים הקשיבו להנחיות, אחרת היו מקבלים נזיפה מהדייל הראשי. אפילו כשישב בקדמת המטוס, הדייל הגיבור דאג להודיע ברשמקול לנוסע בשורה 20 להרים את המסכה חזרה על פניו. בטיסה התחלתי לרשום טיפים למשפחתי שמתכננת לנסוע לדובאי בסילבסטר ואיכשהו זה התגלגל ליומן מסע עם המלצות לקינוחים המבוססים על תמרים ופיסטוקים, כיאה למפרץ הפרסי.

בטיול למדתי לזהות ישראלים, אם יהודים או ערבים, די בקלות. חלפתם על פני גבר או אישה עם מסיכה מתחת לאף או על הסנטר? רוב הסיכויים שהם אחים או בני דודים. אנשים נדבקו אליכם בתור? אהלן אחי, מעריך את הקרבה אבל וואלה, קח צעד אחד אחורה בבקשה. שאר המטיילים מרחבי העולם די מקשיבים להנחיות. נותני השירות, אם זרים או אמירתיים, דואגים בכל רגע להזכיר לעובר ושב להרים את המסכה ולשמור על ריחוק חברתי.

רוב הסיכויים שבשדה התעופה תפגשו את האמירתי הראשון והיחיד שלכם, בבדיקת דרכונים. כל שאר האינטראקציות עם התושבים כאן מתנהלות באנגלית כי כולם עובדים זרים. דיברתי עם הודים, איראנים, איטלקים, ספרדים, קנדים, מיצרים, לבנונים וכו’… עם האחרונים יכולתי כבר לדבר בערבית, אבל האווירה האירופאית השכיחה אותי איפה אני נמצא. בקושי שומעים ערבית כאן. למען האמת, שמעתי יותר עברית מערבית. בעצם, באף טיול אחר בעולם לא שמעתי כל כך הרבה עברית.

זהו, נחתנו. שלום לך דובאי. הגענו לדיסנילנד של המזרח התיכון. דבר ראשון ששמים לב אליו, הכל גדול יותר בדובאי. והאמירתיים דואגים לספר לך את זה בכל הזדמנות. יש את גורד השחקים הכי גבוה בעולם, מופע המים הכי גבוה בעולם, פארק המים הכי גדול בעולם, הקניון הכי גדול בעולם שמציג את קישוט עץ חג המולד הגדול ביותר בעולם. ברצינות. בקרוב תסתיים הבנייה של “עין דובאי” – גלגל ענק המיועד להיות הגבוה ביותר בעולם, גבוה מזה של לונדון ואף מזה של לאס וגאס. השמיים כאן הם לא הגבול, אלא רק ההתחלה.

דאונטאון דובאי

מלון Vida Downtown

את המלון בחרנו באיזור הכי מרכזי שיש, בדאונטאון דובאי. לא ידענו למה לצפות, אבל איכשהו נפלנו על המיקום הכי מושלם. המלון צנוע יחסית לגרנדיוזות של המלונות מסביב. ביקרנו גם במלונות לאורך רחוב שייח’ זאיד, אבל לא הוקסמנו מלינה על כביש מהיר, למרות הנוף המרהיב מעבר לכביש. המלון הקטן שלנו שוכן בשדרת שייח’ מוחמד בן ראשיד, מרחק הליכה קצרה מהקניון הגדול של דובאי, בורג’ ח’ליפה ומופע המזרקות המהפנט.

הסביבה של המלון די חיה ותוססת בשעות המאוחרות של הלילה, למרות השקט הפסטורלי במהלך היום. החדר הראשון שקיבלנו היה קרוב לרעש, אבל יום למחרת ביקשנו לעבור לחדר שקט יותר והעבירו אותנו ללא שום בעיה. היתה לנו גם בעיה קטנה בזרם המים, וגם זה טופל מיד לאחר שהתלוננו על כך לפקיד הקבלה, שלא רק הבטיח לסדר את העניין במהרה, אלא אמר זאת בעברית רהוטה. מסתבר שהפקיד מצרי במקור ומתישהו במהלך חייו למד לדבר עברית.

איך שהגענו למלון, יצאנו להסתובב בשכונה. הכל כל כך גדול ורחב. אפילו הנסיעה במונית למלון הזכירה לי את המרחבים הגדולים של פלורידה בארה”ב. גם כשנמצאים במרכז העניינים, עדיין יש מקום לנשום. לא מרגישים לחץ או עומס מאנשים בסביבה, שזה מאוד נחמד ואף חשוב בתקופה של ריחוק חברתי כזו. התיישבנו באחת המסעדות בשדרה והרמנו כוסית עם הנוף של בורג’ ח’ליפה ברקע. בערב, חזרנו למלון, התיישבו על מיטה שפת הבריכה ואכלנו עוגת פודינג מתמרים שהפתיעה לטובה.

שדרת שייח' מוחמד בן ראשיד,
מלון וידה דאונטאון

לה סייר – La serre

עוד באותו הערב, התחלתי לחפש לנו מאפיות ומסעדות מומלצות לאכול בהן באיזור. מהרשימה הגדולה, אחת תפסה את תשומת ליבי במיוחד. לה סייר (“החממה” בצרפתית), לכאן אנחנו הולכים בבוקר, הצהרתי. כשחיפשתי כמה זמן לוקח להגיע לשם, הופתעתי לגלות שהמסעדה אשכרה נמצאת ליד המלון. לא מול, לא ליד, אלא באותו קומפלקס. בולנז’רי צרפתי צמוד אלי שאף מציע 20% הנחה לאורחי המלון. מצאתי את פריז בדאונטאון דובאי.

בבוקר התעוררנו ומיד התגלגלנו לשם. התיישבנו ליד פסל ענק של אלת בייסבול וברקע התנגנה לה מוזיקת כריסטמס של אבבא. רציתי להזמין את כל מה שהיה בתפריט, אבל נאלצתי להסתפק בקרואסון שמימי, קווין-אמאן מעולה ופרנץ’ טוסט מהאגדות, רך ונמס בפה עם קראנץ’ קליל משכבה מקורמלת. אין צורך בסכין ומזלג. הפרנץ’ טוסט מוגש עם כף. המרקם כל כך רך שניתן לאכול את פיסת הלחם הזו עם כף וזהו. התעוררתי כבר או שאני עדיין חולם? שוט קפה והלאה לעיר הברקת דרך שביל הלבנים המצוחצחות. כן, אני מתכוון לבורג’ ח’ליפה.

מסעדת La Serre
קרואסונים במסעדת La Serre

הקניון של דובאי – The Dubai Mall

כדי לעלות לבורג’ ח’ליפה, חייבים לעבור דרך הקניון. כדי להיכנס לאקווריום, חייבים לעבור דרך הקניון. כדי להחליק על הקרח, טוב, הבנתם את הרעיון. לא סתם הקניון נחשב לקניון הכי גדול בעולם. לא משנה כמה פעמים הסתובבנו בו, תמיד נתקלנו באגף חדש שלא היינו בו קודם. בנוסף למה שכבר ציינתי, יש בקניון יותר מ-1,200 חנויות, מלון 5 כוכבים, בית קולנוע עם 22 מסכים, 120 מסעדות ובתי קפה ויריד משחקים שכולו מוקדש למשחקי מציאות מדומה (VR).

תמיד חלמתם להיות שייח’ים? אז אתם יכולים להמשיך לחלום, אבל לפחות כאן תוכלו להתחפש לשייח’ים ולהצטלם עם תפאורה מזרח תיכונית מאורגנת בדוכן קטן הניצב בקומה הראשונה של הקניון בדרך למתחם האוכל. מסתבר שכולם עושים זאת, לא רק אביב גפן ועומר אדם. לא מחפשים אבק כוכבים? בלב השוק בקניון (כן, יש שוק מפונפן בקניון) תוכלו להתפעל מאבק פרהיסטורי כשעיניכם יפזלו בנוכח שלד של דיפלודוקוס, דינוזאור צמחוני ארוך צוואר, במרכז הרחבה.

יש מספר כניסות לקניון. הכניסה הכי קרובה למלון שלנו נמצאת ליד המפל הגדול בתוך הקניון (כי למה לא?). כניסה נוספת ומרכזית יותר היא דרך הגשר החוצה את מופע המזרקות היישר אל תוך קומת הקרקע של הקניון. כניסה שלישית, קצת רחוקה מכל הרעש, היא בעצם הכניסה הכי נוצצת, הכי יוקרתית, בשדרת האופנה (Fashion Avenue) שם מחנים עבורך את הרכב, מציעים לך כוס קפה חינם בכניסה וחושפים אותך לחנויות האופנה היוקרתיות ביותר בעולם. חוויה ראשונה שמומלץ לעבור בקומת כניסה זו היא השירותים. כן, שמעתם נכון.

לאדורה – Ladurée

חוויה שניה היא כמובן בית הקפה הניצב במרכז האולם של הקומה הראשונה, לאדורה. מאפיית בוטיק המתהדרת במגוון קינוחים צרפתיים ובמיוחד מקרונים, ממתקי יוקרה שהולכים בד בבד עם כל חנויות האופנה שמסביבם. למרות שהמקרונים של פייר הרמה עדיפים עלי, מסתבר שהשף הנכבד עצמו עזר להרים את לאדורה לראש הצמרת בו היא נמצאת כיום. לא פלא שאחד הקינוחים המוצגים בחלון הראווה הוא פלזיר סוכרה, פרי יצרו של פייר. הכנתי פלזיר סוכרה בעבר במגוון טעמים, אך מעולם לא היה לי את “התענוג המתוק” לטעום אחד מקורי מצרפת (תזרמו איתי כאן).

אגב, קיים סניף נוסף של בית הקפה הנחשק בקומה השלישית של הקניון בדיוק מעל הכניסה ממופע המזרקות.

לאדורה בקניון של דובאי
פלזיר סוכרה ורליג'ייז דבש

הום בייקרי – Home Bakery

לא רחוק משם, באותה קומה ראשונה (למרות שזה הרגיש לי בקומה עליונה יותר), חלפנו על פני בית קפה, הום בייקרי, מלא בלקוחות אמירתיים. גילינו שהאמירתיים מסתובבים לרוב בחלק היוקרתי יותר של הקניון. ובכל זאת, בית הקפה לא הרגיש כה יוקרתי. רשמתי לעצמי וחזרנו למקום לאחר כמה ימים. לראשונה נתקלנו ברשימת המתנה, אמנם קצרה, אבל מפתיעה. המקום עמוס בשולחנות מפוזרים בצבע שחור לבן. כלומר, נשים בניקאב שחור וגברים בקנדורה לבנה (הגלבייה המסורתית). התפריט מהפנט. חשבתי לנסות פרנץ’ טוסט עם זעפרן עד שלפתע נתקלתי בעוגות החלב שלהם.

היו שם ארבע אופציות: קלאסי, רוז, זעפרן ופיסטוק. הבחירה היתה לי ברורה, אך יקרה. 80 דרהם לחתיכת עוגת פיסטוק (!). יקרה יותר מזו עם הזעפרן. הזמנתי לאטה פיסטוק לצד העוגה וציפיתי לארוחת הבוקר הירוקה שלי בכיליון עיניים. הלטה פיסטוק נהדר. קצת מתוק, פחות קפה, אבל טעים. העוגה, וואו, העוגה. מוגשת בתוך קערה עם חלב, ממש כמו דגני בוקר. רכה כמו ענן ונמסה בפה. למרות ההתמוגגות שלי עליה, היא די יקרה. תכל’ס, אולי הייתי צריך לרדת מהענן הירוק שלי וללכת על האופציה הקלאסית והזולה יותר. דניאל אכל ביצה מקושקשת על בורקס תרד ונהנה מזה יותר מכל.

עוגת חלב ולטה פיסטוק

איטלי – Eataly

בקומת קרקע, לא רחוק ממפל המים הפנימי מצאנו את החנות הכי אהובה על תיאה, איטלי. מעין חנות/שוק/בית קפה עם מוצרים איטלקיים איכותיים. כאן מצאתי את שחפץ ליבי. צנצנת ענקית של ממרח פיסטוקים סיציליאניים מברונטה. הידד! בעת התשלום בקופה שמתי לב למבחר שוקולדים של Venchi מתומחרים במחיר די גבוה. הסתקרנתי וקניתי לעצמי חפיסת Cremino Pistacchio. אכלתי מהשוקולד רק כשחזרתי ארצה, ואז הבנתי, מצאתי אוצר. זה השוקולד הכי אהוב עלי מעכשיו. נקודה. הטעם מזכיר לי שוקולד ג’נדויה קרמי, רק מפיסטוק. תענוג של ממש.

שוקולד קרמינו פיסטוק מאיטלי

קפה באטיל – Café Bateel

בדרך לארוחת בוקר בהום בייקרי חלפנו על פני בית קפה נוסף שתפס את תשומת ליבי. לאחר התלבטות קלה, החלטתי להשאיר אותו לבוקר שלמחרת. לא סתם זה תפס אותי, כבר ביקרנו לפני זה בבוטיק שלהם בקומת קרקע ליד מתחם האוכל. הבוטיק מוכר תמרים גורמה בקופסאות מהודרות. התמרים אורגניים ומגיעים במגוון סוגים, ממג’הול לעג’ווא (תמרים מופחתי סוכר מערב הסעודית).

הסוגים השונים ממולאים במבחר של מילויים: פיסטוקים, תפוז מסוכר, פקאן, חלווה… ואלה בדיוק האוהבים עלינו ביותר. תמרים ממולאים בחלווה ומצופים בשוקולד חלב. הם נשמרים כ-3 שבועות בטמפרטורת החדר או כ-3 חודשים במקרר, אז זה יכול לעבוד מצוין אם רוצים להביא כמתנה מחו”ל ובמקרה נכנסים לבידוד לאחר הטיול.

בית הקפה נמצא ליד הכניסה עם מפל המים ויושב ממש למרגלותיו. הקינוחים בחלון הראווה הוציאו לי את העיניים. השוס כאן הוא ללא ספק פרוסות הלחם המוגשות עם ארוחת הבוקר. הלחם נאפה עם תמרים וזה כה טעים לאכול כמו שזה. הזמנתי שייק תמרים, עוגבת גבינה ותמרים ו… קרואסון זעתר! אני יודע, חילול הקודש, אבל דווקא ממש נהנינו מזה. ששש… אל תגלו לחברינו הצרפתים.

קפה באטיל
תמרים ממולאים מבוטיק באטיל

העוגיות של בן – Ben’s Cookies

אם כבר ענייננו בתמרים, אסור לפספס את העוגיות של בן. בהמשך המסדרון מקפה באטיל, מול החנות איטלי, יש דוכן שכולו מוקדש לעוגיות. אני לא מטורף על עוגיות, אבל איך אני אוהב את העוגיות של בן. במיוחד העוגייה במילוי תמרים ושוקולד. כל כך נהדרת. רכה ונימוחה. אבל לא רק היא. גם העוגייה במילוי פרלינה לוז ושוקולד היא משהו מהאגדות. אה, וגם זו עם הג’ינג’ר. וואי הזו עם הג’ינג’ר. טוב, אני מפסיק. אני נשמע כמו עוגיפלצת. איך הוא היה נהנה כאן תכל’ס.

העוגיות של בן

פייר מרקוליני – Pierre Marcolini

אז תמרים או עוגיות במילוי תמרים פחות מדברים אליכם? אין בעיה, הכירו את פייר! לא, לא פייר הרמה, אבל קרוב מספיק. החנות של פייר מרקוליני נמצאת קצת לפני הבוטיק של באטיל, בקומת הקרקע. המקרונים קראו בשמי ממרחק. הפעם החלטתי לפנק את עצמי במתנה קטנה – קופסה מהודרת עם 7 מקרונים במחיר סמלי של 110 דרהם (הצילו). אל דאגה, התענגתי על כל אחד מהם, במיוחד מקרון הקינמון, אגוזי הלוז והפיסטוק.

המוכרת, החצי איטלקייה-חצי ארמנית, סיפרה לי שהיא מאוד נהנית מהקהל הישראלי הנחמד שפוקד את הקניון בשבוע האחרון, ואז סיפרה לי בסוד שבעלה בכלל פלסטיני. גיליתי לה שגם אני! טוב נו, ערבי ישראלי, אבל לך תסביר עכשיו. היא מיד חייכה ושלחה לי לב בסימני ידיים. אספתי את השלל שלי, בירכתי אותה לשלום והיא המשיכה הלאה ללקוח הישראלי הבא בתור, שניסה להידחף באמצע השיחה.

מקרונים של פייר מרקוליני

אטרקציות בדאונטאון דובאי


בורג’ ח’ליפה – Burj Khalifa

בורג’ החלומות שלי. אני אוהב אדריכלות, במיוחד נוף אורבני. קו הרקיע של דובאי מרשים בהחלט, אבל בורג’ ח’ליפה הוא הדובדבן שבראש הקצפת, והדובדבן הזה מגיע רחוק. לא רק שהוא נחשב לגורד השחקים הגבוה ביותר בעולם, הוא אחד הבניינים היפים בעיניי. המיקום המרכזי של הבניין מזכיר לי את טירות פארק השעשועים של דיסנילנד, אז אפשר להבין למה אני מאוהב. לא ויתרנו והחלטנו לעלות לקומה 125 לאכול את הנוף עם העיניים. הזמנו אונליין כרטיס משולב לבורג’ ולאקווריום (קל יותר אם יש Paypal). הטעות היחידה שעשינו זה להזמין כרטיסים לשעת שקיעה. אוי ואי.

לקח לנו שעה שלמה לעלות ושעה שלמה לרדת. שעת השקיעה היא הכי פופולרית, ולכן הכי מזעזעת מבחינת המתנה בתור. המעלית מהירה בטירוף. לוקח כדקה אחת כדי להגיע לקומה 124! עובדת אחת סובבה לנו את הדלת המסתובבת, עובדת אחרת זימנה עבורנו את המעלית. פספסנו את השקיעה, אבל הספקנו לראות את העיר נדלקת מתחתיתנו. בחזור קיבלנו מופע וירטואלי של זיקוקי דינור בתוך המעלית והרגשה שצלחנו את התור האימתני. המלצה של דניאל, לכו בשעה מאוחרת יותר. העיר יפה ומבריקה יותר בלילה.

ביציאה מהקניון אוזני קלטו נאום פומבי ב… עברית! התקדמנו לעבר המוזיקה וגילינו התקהלות במתחם חיצוני סגור בפני הקהל המתעניין (אנחנו) למרגלות בורג’ ח’ליפה. אורות, ריקודים וחנוכייה אחת ענקית. ממש חפלה ישראלית עם שירים כמו עם ישראל חי, בינת אל סולטאן, ומשיח משיח משיח… אי יאי יאיאיא יאי… הישראלים נוהרים לדובאי וטורקיה מקנא.

נוף מבורג' ח'ליפא

האקווריום של דובאי – Dubai Aquarium

כדי להגיע לאקווריום ולגן החיות התת ימי, נכנסים לקניון. אתם בטח שם גם ככה, אז למה לא לעשות סיור קטן ולראות פלא תת ימי בין חנויות כמו H&M וראלף לורן. ניתן לראות את הדגים והכרישים עוד לפני הכניסה לאקווריום וליהנות ממופע חינמי. האטרקציה מחולקת בין קומות הקניון.

בקומה הראשונה אם אני לא טועה, חוצים אקווריום ענק דרך מנהרה בתחתית ומתפעלים מדגים, חתולי ים (מנטה איי), כרישים ואפילו דג מסור אחד. לאחר מכן, עולים לקומה השלישית ונכנסים לגן חיות תת ימי, המציג לראווה דגים שונים, תנינים, תוכים והכי אהוב עלי, מדוזות. מקווה שמתנהגים אליהם יפה שם.

אקווריום בקניון של דובאי

מזרקות דובאי – The Dubai Fountain

מופע קסום ששבה את ליבי. ההשארה למופע הגיעה היישר מלאס וגאס, ממזרקות בלאג’יו המפורסמות. האמירתיים לקחו את זה, מתחו, ניפחו ויצרו מופע עוד יותר גרנדיוזי שנחשב כיום כמופע המזרקות הגדול בעולם (כמובן). המופע מתחיל מרדת החשיכה (זה התחיל ב-18:30 כשביקרנו) ומתקיים כל חצי שעה עגולה. בכל פעם מתנגן שיר שונה ומזרקות המים רוקדות לקצב השיר בצורה הרמונית. הכוריאוגרפיה מסונכרנת באופן מושלם. שמענו שירי פופ (של מייקל ג’קסון לדוגמה), בלאדות, מוזיקה הודית ואפילו קטע מיצירה קלאסית בו צפינו ממרומי בורג’ ח’ליפה.

אם זה לא מספיק, בורג’ ח’ליפה נדלק כל חצי שעה (ב-“ורבע” ו-“רבע ל”) ומציג מופע אור-קולי מהפנט שמשתנה כמעט כל פעם. לאחר שביליתי מספיק זמן באיזור קלטתי שבעצם כל 10 דקות מתחיל מופע אחר, בין אם זה מופע המזרקות או מופע האור-קולי של בורג’ ח’ליפה. פשוט חגיגה לחושים. קניתי תמרים מבאטיל, עמדתי בריבוע הייעודי שלי ונהניתי כמו ילד קטן. רק תשמרו על הצוואר שלכם, הבורג’ הזה גבוה.

מופע מזרקות המים של דובאי

אקטרקציות מסביב לדאונטאון דובאי


אל וואסל Al Wasl

סיטי וולק – City Walk

למרות שיש הרבה אטרקציות בקניון של דובאי, בשלב מסוים היינו חייבים לצאת ממנו. בילינו ערב אחד בסיטי וולק, שזה בעצם קניון נוסף, אך עם אוויר פתוח ושמיים מעל ראשנו. המתחם נמצא די קרוב לדאונטאון, כ-10 דקות נסיעה. הגענו לכאן במטרה לראות סרט בקולנוע, אך לא יכולנו לא לבדוק את מרחב הקניות קודם כל. במיוחד שיש כאן גם חנות משחקי וידאו וגם חנות קומיקס. ועוד איזה חנות קומיקס! איך שנכנסתי לחנות (Speedy Comics), הרגשתי שאני נכנס לחנות של סטיוארט מתכנית הטלוויזיה “המפץ הגדול”.

עיון קצר בחוברות הקומיקס גילה לי שהחנות איכותית, עם חוברות קומיקס מנוילנות אחת אחת, במהדורות שונות. חלקן אפילו די יקרות, לדוגמה חוברת של “הפלאש” עם תג מחיר של 1000 דרהם כאשר עלתה 25 סנט בעבר הרחוק. כאן, סוף כל סוף, יצא לנו לדבר עם אמירתי. ראשד, לא אחר מבעל המקום, סיפר לנו על האהבה שלו לקומיקס ואיך זה הוביל לפתיחת חנות הקומיקס הראשונה מסוגה במזרח התיכון. באמצע השיחה הוא שאל אם נרצה לראות את חדר הכספת שלו. עד שהוא לא ציין את זה, לא שמתי לב לדלת.

מאחורי כל אביזרי האספנות, החולצות המצוירות ומדפי חוברות הקומיקס, עומדת דלת כספת אפורה וגדולה שנראית כאילו יצאה מסרט פעולה. בתוך הכספת ניצבת ויטרינה נעולה מזכוכית ובתוכה חוברת קומיקס נדירה של סופרמן. ראשד הראה לי את חוברת הקומיקס שישבה בוויטרינה לפני זו של סופרמן. חוברת קומיקס במהדורה ראשונה, מקורית משנת 1962, של הענק הירוק עם תג מחיר שהיה לי קשה לעכל. לטענתו, זהו הקומיקס הראשון שיצא לאור עבור הענק הירוק.

מחוץ לחנות חונה מכונית הבאטמוביל בה נהג מייקל קיטון בסרטו באטמן ב-1989, בבימוייו של טים ברטון. פשוט קלאסי. ראשד כבר הספיק לנהוג בה ברחבי דובאי לפני שהחליט להוציא ממנה את המנוע ולהחנות אותה מול חנות הקומיקס שלו. מאוחר יותר גיליתי שהשחקן שגילם את דמותו של סטיוארט במפץ הגדול ביקר בחנות הקומיקס לא מזמן ואפילו קפץ אל מאחורי הדלפק להחיות את הדמות האייקונית מתוכנית הטלוויזיה. איזו חוויה סוריאליסטית.

חנות קומיקס בסיטי וולק

בית קולנוע רוקסי – Roxy Cinemas

אחרי שנה שלמה בה הייתי מחוסר קולנוע, ואני כל כך מעריך סרטים על המסך הגדול, סוף סוף קיבלתי את ההזדמנות לראות סרט בקולנוע. מאוד רציתי לראות את “וונדרוומן 2” אבל זה מתחיל להציג רק לאחר החזרה שלי ארצה. נאלצתי להסתפק בצילום ליד פסל בדמותה של השחקנית גל גדות. נכון, יש בית קולנוע מאסיבי בקניון הגדול, אבל קראתי ביקורות טובות על חווית ה-VIP באולמי רוקסי בסיטי וולק. אם כבר סרט פעם בשנה, אז שיהיה בסטייל.

קנינו כרטיסים לקרודים 2. היה די חמוד. לא רק שאולם הקולנוע היה מפואר, הוא היה אך ורק שלנו. משום מה היינו הצופים היחידים בסרט, וזה הרגיש נפלא ומתאים במיוחד לרוח התקופה. המושבים נוחים ומרווחים וחווית הצפייה בהחלט יוקרתית. טיפ: אם נרשמים לאפליקציה של הקולנוע, מקבלים פופקורן חינם. ביציאה מהסרט, גילינו להפתעתנו מופע אור-קולי מגניב במרכז המתחם שבטח מתחדש כל שעה.

סיטי וולק

דיירה – Deira

שוק הזהב, הבשמים והתבלינים – Dubai Gold Souk

נסענו צפונה, לשוק. לא חיפשנו זהב, אבל די נהנינו מהיצע התבלינים שיש במקום. השוק ממוקם צפונית לדאונטאון, בדיירה. יכולנו להגיע לשוק ישירות במונית, אבל החלטנו לרדת בצד הדרומי של הנחל ולקחת ספינה. הספינה הקטנה השיטה אותנו כ-5 דקות עד לכניסה של השוק בסכום סמלי של 1 דרהם. מינימום הוצאה, מקסימום חוויה.

ספינה לדיירה

הקנייה הראשונה שלנו: זעפרן. נתקלנו בחנות מגניבה (Bahraman) מוקדשת כולה לזעפרן במרכז השוק. בחנות מוכרים 3 סוגים של זעפרן. היקר והאיכותי ביותר עולה 10 דרהם לגרם אחד. כלומר, חצי קילו ב-500 דרהם. לא זול, אבל זול ממקומות אחרים בסביבה. המוכר קלט אותנו ושאל אם אנחנו מישראל, ואז המשיך ושאל אם אנחנו מפחדים ממוסלמים. גיחכתי לעצמי ואמרתי לו שלא ממש.

השוק מלא בתבלינים, כלי בית, טקסטיל, ואיך לא, ישראלים. בדרכנו בין הסמטאות חלפנו על פני ישראלים בלבוש קיצי, ישראלים בגלביות וישראלים בכיפות שמתלוצצים על ישראלים בגלביות. אפילו הזבנים השכילו וכבר מברכים את העובר ושב ב-“מה שלומך?” רהוטה למופת. אגב, גם כאן, השירותים הציבוריים הם חוויה.

תפסנו זוג ישראלים בחנות של התה שחיפשו זעפרן והמלצנו להם לקפוץ לחנות הזעפרן שלנו. הם בתורם תפסו אותנו בסמטה אחרת והמליצו לנו על שבבי המנטה בחנות ממול. וואו, איזה ריח, במיוחד כשהמוכר ממיס את זה על פחם. ריח אחד וזה פתח לנו את האף, את העיניים ובעצם את כל הצ’אקרות.

המוכרים בשוק די אגרסיביים. הם ינסו בכוח למכור לך כל דבר שתסתכל עליו. קשה לענות להם בשלילה כל הזמן ולהתעלם מהם. מרגישים את הקשיים של המקום. רואים שלא קל כאן. ביציאה מהשוק חלפנו על פני קבוצה גדולה ומאורגנת של תיירים ערבים. איכשהו היתה לי הרגשה שגם הם מהארץ. צדקתי. לאחר שהתעניינו, בירכנו אותם לשלום והם אותנו, בעברית.

בצומת של השווקים, מצאנו רגע של אתנחתא עם גלידה מחלב גמלים בטעמים מזרח תיכוניים כמו פיסטוק, זעפרן, תמרים ופררו רושה (הכי מזרח תיכון, לא?). יש גם טעם טבעי. מעניין. ביקשתי גלידת פיסטוק ואגוזי לוז. נהניתי מהגלידה האגוזית בסיומם של צהריים מעניינים בשוק. שעתיים-שלוש מספיקות למטרה לדעתי.

שוק הזהב והתבלינים - דובאי

ראס אל חור Ras Al Khor

שמורת פלמינגו – Flamindo Hide Viewing Area

נסענו מזרחה, למצפה מוסתר בשמורת ראס אל חור. שמורת טבע קטנה מחוץ לעיר ובה מבקרת להקת פלמינגו ענקית. הכניסה חינם, אך מותנה ב-10 דקות צפייה בלבד. התענגנו על היצורים הוורודים (והיו גם אפורים), אכלנו עוד עוגייה של בן והמשכנו לארוחת ערב. אם אתם מגיעים לכאן עם מונית, תבקשו מהנהג שיחכה לכם. זה מבאס להזמין מונית אחרת באמצע שום מקום.

פלמינגו בראס אל חור - דובאי

אל בארשה Al Barsha

קניון האמירתיים – Mall of the Emirates

קניון קטן יותר מהקניון של דובאי, אך מספיק גדול כדי להכיל חווית סקי שלמה בתוכו, עם רכבל והכל. כרבע שעה נסיעה מהדאונטאון, הקניון נמצא באזור אל בארשה, קרוב לאי הדקל. החנויות קצת יותר נגישות כאן לדעתי. לאחר חווית VR קצרצרה, התיישבנו במסעדה לבנונית מול חלון ענק שצופה לגבעת הסקי והתבוננו באנשים גולשים במדרון המושלג, מתגלגלים מטה בכדור ענק או בונים איש שלג בין עצי כריסטמס מוארים. האוכל היה נהדר, הכנאפה קצת פחות, למרות שקנו אותי כשסיפרו שהגבינה נבלוסית. הם צריכים לעבוד קצת יותר על הבצק עצמו.

בשוק הכריסטמס בקומה הראשונה, נתקלנו בדוכן בו מכרו פשטייש דה נטה. המוכרת הספרדייה סיפרה לנו שהשף הוא פורטוגלי, אז הקינוח אכן אותנטי. שלחתי תמונה ליובל שסיפר לי עליהם בטיול האחרון והוא בתורו בירך אותי בתיאבון. הדוכן יעמוד בקניון עד ה-24 לחודש. אל דאגה, בסופי שבוע, כל שישי ושבת, הדוכן נמצא בשוק איכרים הממוקם לא הרחק מהקניון.

קניון האמירתיים
מתחם סקי בקניון

שוק האיכרים – The Ripe Market

השוק נמצא באקדמיה למשטרה באזור אל בארשה, לא רחוק מקניון האמירתיים. בכל זאת, מומלץ להגיע כאן ברכב. הכניסה עולה 5 דרהם לבן אדם. השוק מתקיים בסופי שבוע, כל שישי ושבת, וגולת הכותרת כאן היא ללא ספק דוכן הפשטייש דה נטה – קינוח פורטוגלי מעולה, מבצק עלים קראנצ’י ומילוי חלמונים קרמי. השוק מקסים, נקי, רחב ולא עמוס מדי. שאר הדוכנים מגניבים בהחלט, אם זה מאפים ללא גלוטן או כלי קרמיקה מאיראן. מומלץ למי שמחפש לברוח מהרעש של העיר, מקניונים אינסופיים או מרביצה על החוף.

The ripe market
פשטייש דה נטה - דובאי

אי הדקל ואיזור המרינה Palm Jumeirah

אם הרחקנו דרומה עד לקניון האמירתיים, לא נעשה גיחה קצרה לאי הדקל ולמלונות היוקרתיים ביותר בעולם? ברור שנעשה. תחנה ראשונה, בורג’ אל ערב. הגענו ועשינו אחורה פנה. מסתבר שהכניסה למקום היא בהזמנה מראש. אם רוצים לשבת לכוס תה, זה עולה 635 דרהם. תוסיפו עוד 100 דרהם ותקבלו מושב עם נוף. הם כיוונו אותנו למלון ליד, Jumeirah Al Naseem, גרנדיוזי לא פחות, ואף עם נוף לבורג’ עצמו. שלום גורג’ס.

המשכנו את דרכינו לאי הדקל ונסענו עד לצמרת העץ, למלון אטלנטיס העצום. גם כאן לא אפשרו לנו להיכנס ללא הזמנה וכיוונו אותנו למתחם התיירותי ממש ליד. במתחם שוכן אקווריום מעוצב בסגנון אטלנטיס העיר האבודה וכמובן פארק המים הגדול ביותר בעולם. החלטנו לא לשלם על עוד אקווריום ופשוט המשכנו ללכת במתחם משמאל לאקווריום וגילינו שאפשר ליהנות מתצוגה תת מימית מהפנטת גם ללא תשלום.

בורג' אל ערב ומלון אטלנטיס - דובאי

ביי לך דובאי

בערב האחרון שלי בדובאי, חזרתי לקניון (ברור, לא?) לקניות אחרונות. ביציאה מהקניון (בפעם האחרונה) התחלנו ללכת לכיוון המלון, להתכונן לנסיעה חזרה ארצה למחרת. הסתכלתי על השעון וגיליתי שנשארו 5 דקות למופע המזרקות הבא. משכתי את דניאל לכיוון הגשר, שם עמדנו קרוב מאי פעם מול המזרקות. המופע התחיל והקול של וויטני יוסטון בקע בנעימים מהרמקולים העוטפים את הבריכה. השיר -I will always love you . סיום נפלא לטיול נפלא.

בנמל התעופה, לאחר בדיקת המזוודות קרוב לטרמינל של טהראן, ליוו אותי שתי בודקות ביטחוניות מחויטות לצ’ק אין ולאחר מכן לבדיקת דרכונים. אחת בלונדינית מימיני, השנייה ברונטית משמאלי. כשהגענו לתור, אפשרו לנו לדלג את התור היישר אל בדיקת הדרכונים. אני לא רוצה להשלות את עצמי, אבל לרגע הרגשתי כמו נסיך אמירתי בליווי שומרי הראש האישיים שלו. כל מה שהיה לי חסר זו הגלבייה הלבנה, כובע בייסבול וכמה גורדי שחקים. דובאי, היית גדולה. פשוטו כמשמעו.

ביי דובאי
Print Friendly, PDF & Email