אני לא נוהג לבקר ספרי אפייה או מתכונים, אבל אני מרגיש צורך עז לעשות זאת כעת. וזו לא ביקורת טובה. הספר הנושא באשמה הוא לא אחר מאשר “La Pâtisserie” של סיריל ליניאק. ספר אפייה יפהפה עם מתכונים לכל קינוחי הראווה שניתן למצוא במאפיית הבוטיק של השף בפריז. הספר מלא השראה והתמונות המקסימות דוחפות אותך לרוץ למטבח ולנסות הכל… רק כדי להתאכזב בסוף.

אנטרמה ראשון הכנתי בבית הספר לאפייה. זו היתה עוגת מוס שוקולד חלב שקראו לה “עוגת השוקולד של פיליפ”. עוגה קטנה ומרשימה שמסתירה בתוכה אינספור (טוב, ארבע) שכבות שונות שמתחברות יחד לביס המושלם. השכבות כללו שכבת עוגת ספוג, שכבת קראנצ’, שכבת קרם ושכבת מוס, כל זה מוסתר תחת ציפוי ועיטור שוקולדי. הכנתי סוג של אנטרמה עבור יום הולדתו של אבא שנה שעברה, והמשפחה די לעגה על הגודל הפצפון שלה. בכל זאת אנחנו משפחה גדולה. למדתי את הלקח.

זה היה שבוע קשה. קשה וארוך במטבח. שקדתי ועבדתי ארוכות על עוגת קונסטרוקציה מפורטת לאחיין הבכור שחגג השבוע 12 שנים נפלאות. למען האמת, כל שיגעון עוגות ימי ההולדת התחילו איתו. ביום הולדתו ה-3 הכנתי לו את עוגת יום ההולדת הראשונה שלו (ושלי), עם חיות מבצק סוכר מעל עוגת שוקולד, איך להגיד את זה במילים יפות, מתערובת מוכנה שקניתי בסופר. אז מה, כולם צריכים להתחיל מאיפשהו.

יש דברים ששווים את ההשקעה. פלזיר סוכרה הוא אחד מהם. הקינוח המהולל של פייר הרמה, שכבר קיבל כמה גרסאות אצלי בבלוג, מכה בשנית. או בעצם, ברביעית. וכן, כבר היה לי אותו בגרסת פיסטוק ואף בגרסת לבבות משוקולד רובי. לא משנה איזה וריאציה הוא מקבל, הוא תמיד יוצא טעים בטירוף. אז קבלו פלזיר סוכרה לימון עם 7 שכבות חדשות של אושר.

אז מה עושים כשכל הפיסטוק נגמר? מתחילים לשחק עם כל שאר האגוזים הקיימים. ויש הרבה מהם. הראשון שקרץ לי הוא אגוז לוז. אגוז עגלגל עם שפיץ אלגנטי. הכנתי ממנו עוגיות פיננסייר מצוינות (מתכון בקרוב). הדייט השני שלי היה עם בוטן. יצא קצת מרובע. כדי לפלפל את העניינים, הוספתי שוקולד וקיבלתי קוביות מוס בוטנים ושוקולד נהדרות.

אחרי 4 קילו (ואז עוד 4 קילו) פיסטוקים סיציליאניים, אני סוף סוף מגיע לסוף הדרך. כמה אהבתיך פיסטוק ירוק כאבן ירקת. עד הטיול הבא באיטליה, אמצא לי תחליף אחר. אולי פיסטוק איראני? אולי פיסטוק חלבי? בעצם, זה לא אותו פיסטוק? בכל מקרה, מהפיסטוקים הסיציליאניים שנשארו לי הכנתי עוגת פיסטוק דובדבנים בהשראת עוגת יום ההולדת שלי. עוגה עשירה, לחה ועסיסית לאוהבי פיסטוק מושבעים כמוני.

גם אני בסוף נכנעתי לטרנד של השנה. אם יש משהו טוב שיצא מהשנה הזוועתית הזו, אלו הן העוגות האלה. הבדידות (או בעצם הבידוד) וחוסר האפשרות לנסוע ולנפוש בקיץ הזה הולידו עוגת יעד חלומי – אי טרופי באמצע האוקיינוס. מומלץ לפנות 3 ימי עבודה לעוגה. אל דאגה, הם לא אינטנסיביים למעט היום שני. יאללה, שיהיה מה לעשות בסגר הבא עלינו לטובה השבוע.

*** מתכון מעודכן ומשופר (פחות שומני ויותר אוורירי) נמצא בלינק הבא. הידד *** ספטמבר 1982, יפו. הבית של סבתא סועאד. מנגינה נעימה מתנגנת ברקע, קטע אינסטרומנטלי של השיר “לביירות” של פיירוז. שטיח פרסי עם זוג טווסים תלוי על הקיר. תמונה של סבא חוסיין מימי נעוריו גם כן. סבתא נכנסת לפריים עם עוגה על ראשה. את העוגה מעטרים כ-20 נרות דלוקים. החפלה מתחילה והמשפחה רוקדת וחוגגת. מוהל עם זקן וכיפה נכנס לחדר. אחרי שהוא מסיים את מלאכתו, הוא מרים את העולל ביד אחת ומרקיד אותו, כמו בובת יד, בתנועות שמזכירות הברגת נורה לתקרה.