שבוע שעבר חברים מחו”ל הגיעו לבקר בירושלים. עד לפני כמה שנים הם גרו כאן והיו בעצם שכנים קרובים. זוג עם 2 ילדים חמודים. כשנפגשנו, שאלתי את דקל, אחד הילדים, אם הוא נהנה מהביקור שלו. הוא ענה בחיוב אבל ציין שזה קצת מבאס שאין קרמבו בקיץ. מיד קפץ לי בראש רעיון להיכנס למטבח ולהכין לו קרמבואים בהפתעה למחר. ואכן, זה מה שעשיתי. הילד היה מאושר, וגם אני.

אחרי שניסיתי (ואהבתי) את הקליסון הקלאסי של פרובנס, הגיע הזמן לשחק עם זה קצת. ניסיתי לשלב את צירוף הטעמים האהוב עלי, לימון ופיסטוק, וקיבלתי קליסון פיסטוק לימון כלבבי. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב שישי שעבר ואמרתי לעצמי שאני אסיים אותו במהלך הטיסה שלי לארה”ב באותו ערב. זה לא קרה. וזה לא קרה גם במשך שאר השבוע. ככה זה, נוסעים ומשאירים את כל המטלות, העבודות והבעיות מאחורה.

את אלישה ויובל הכרתי בנפרד, עוד לפני שהם הכירו אחד את השנייה, ולשניהם התחברתי די מהר. במהלך השנים שניהם התחברו יחד ויצרו זוג אחד נפלא. אירוע די נדיר, אין לי עוד זוג חברים כזה שהכרתי כל בן זוג לפני שהקשר נוצר. בעצם, עוד לפני שהכרתי את אלישה, הכרתי את אימה. היא הזמינה ממני עוגת גבינה אפויה חגיגית עם תותים לכבוד יום הולדתה ואולי כך בעצם התחיל המסע הקולינרי של החברות שלנו.

לפני כמה חודשים העליתי את התמונה הזו של מקרונים ממולאים בקרם שוקולד בננה לאינסטגרם וכמה חברים ביקשו מתכון. המתכון אותו ניסיתי בזמנו היה בסדר, אבל לא ממש הלהיב אותי. חשבתי לנסות כמה וריאציות אחרות ולהעלות מתכון תוך שבוע, וככה גם הבטחתי לחברים. אבל מה לעשות שלא הכל הולך תמיד כמתוכנן.

כחלק מהלימודים בבי”ס “בישולים”, השתתפתי בקורס העשרה קצר בשם “מבחנות ומטרפות”. למדנו איך להכין נשיקות מרנג טבעוניות מאקוואפאבה (מי חומוס), איך לקרמל שוקולד לבן, איך להכין כיפות סוכר שקופות ומבריקות, ועוד כמה דברים מגניבים.. במיוחד אהבתי את קונסומה התותים, ציר מרוכז וצלול של תותים שהתבשלו עם סוכר על אדי מים חמים.

השבוע הבלוג הקטנטן שלי חוגג יום הולדת שנה. לציון האירוע החלטתי להכין מקרונים, שבעצם איתם פתחתי את הבלוג עם הפוסט הראשון, מקרון יוזו. הפעם החלטתי ללכת על מקרון דאבל פיסטוק, שמכיל פיסטוקים גם במלית וגם בקליפה (דאבל האושר)!

מאז הפוסט האחרון שלי על מילקי בתוך ביצת קינדר ממש התחשק לי לנסות את המילקי בכל הטעמים הקיימים של שוקולד. במקום להכין כל פעם טעם נפרד החלטתי להכין את הכל במכה אחת. יו, ועוד איזו מכה! אני ממש צריך להתחיל להכין יותר מילקי ביתי.

הייתי מאוהב במילקי עוד הרבה לפני הפרסומת של סנדי בר. כל בוקר לפני בית הספר, מילקי היווה את החלק העיקרי בארוחת הבוקר שלי. כן, אני יודע איך זה נשמע, אבל ככה גדלתי. עד היום כשאני הולך לבקר את ההורים, יש מילקי שמחכה לי במקרר, וכולם יודעים שהוא רק שלי (למרות שהאחיינים מנסים לגנוב לי אותו מדי פעם).