עוגת מוס קינדר בואנו 2.0

יומני היקר, התגעגעתי. עברו כמעט 4 חודשים מאז הפוסט האחרון. אני מתנצל, הייתי נורא עסוק. השתנו המון דברים בחיי, לטובה בעיקר. לאחר 15 שנים בירושלים, סוף כל סוף חזרתי הביתה, ליפו. ירושלים, היית נפלאה, ולעיתים די מאתגרת, אבל לא אשכחך, אחרת תישכח ימיני. לשוני לא תדבק לחכי, כי היא תהיה עסוקה מדי בלטעום את כל המאפים שיש לי עוד לגלות בביתי החדש.

עוגת פיסטוק, לימון ומרנג

אני תמיד חושב על הקינוח הבא שאני רוצה להכין. כשסוף סוף מגיעה ההזדמנות ואני נרתם להכין אותו, אני כבר מת לסיים ולעבור הלאה לקינוח הבא שכבר הספיק להשתחל לו למחשבות שלי. אני מסיים עם הנוכחי, מתחיל לעבוד על הקינוח הבא, ושוב, המחשבות קופצות לקינוח נוסף אחר. וכך הלאה, עד שלפעמים אני כבר שוכח מה הכנתי, מה רציתי להכין ומה אני הולך להכין.

עוגת קרמבו

הייתכן והרעיון שלי עבד? הייתכן והשבוע יהיה סוף סוף גשום? אתמול, בעודי מוביל עוגת קרמבו וטארט קרמבו ליום הולדת של אחותי הקטנה, אבא מודיע בקול שהולך להיות גשום השבוע. ישר התלהבתי ואמרתי לו, זה הצליח! הקרמבו שלי הולך להביא את החורף! ואז הגענו ליפו ליום חמים במיוחד וחשבתי לעצמי, הייתי צריך להביא גלידה במקום. זה לא רק אני, גם המשפחה השלתה את עצמה והתלבשה בבגדי חורף. בכל זאת, אמצע נובמבר. הדלקנו מזגן, הקפאנו את הבית וחגגנו לאחותי הקטנה יום הולדת קיצי בנימה חורפית.

עוגת קינדר בואנו

בשבוע שעבר אחותי חגגה יום הולדת. הכנתי לה עוגת קינדר בואנו בצורה של החטיף. בעצם, זו לא היתה עוגה ממש, אלא יותר החטיף עצמו בגודל של עוגה. בעזרת וידאו מצוין ביוטיוב, הצלחתי לשחזר ולהגדיל את החטיף הכי אהוב עליה. השמחה היתה גדולה, וההתלהבות של ילדיה עוד יותר. ברגע החיתוך הבנתי שזה לא כזה פשוט לחתוך את החטיף האימתני הזה. זה היה פשוט יותר אם זה היה עוגת קינדר בואנו אמיתית. ואז עלתה לי המחשבה, למה לא בעצם?

המשקפיים הוורודים שלי

אני לא יודע ממש איך להתחיל לכתוב את זה, אז אני אתן לרגש להכתיב. אני לא שמח כעת. זה לא מדויק. אני כן שמח שהתמזל מזלי ומשפחתי היקרה ואני בריאים ושלמים. זו כבר התחלה טובה. בכל זאת, בשבועיים האחרונים היה לנו נורא קשה. הבועה שלנו התנפצה והתעוררנו למציאות אחרת. אם אתמול חיפשתי דירה ביפו, היום אני פוזל לכיוון חו”ל. אני, הערבי הישראלי שתמיד מטיף לחבריו היהודים כמה טוב כאן, כמה יפה כאן ואיך אני רואה את העתיד שלי ושל משפחתי כאן, פתאום מעורער עד הליבה.

עוגת גבינת עיזים עם פיסטוק ודובדבנים

הא? סיריוסלי? טוב, זה מה שקורה כשחוגגים לחברה שלא אוהבת פרות, או לפחות את החלב שלהן. במשך שבוע אני מנסה להחליט מה להכין ליום הולדתה של דניאלה, חברה יקרה שחזרה לארץ לא מזמן. בגדול, לאחר שטעמה את השאריות מהג’קונד פיסטוק שהכנתי לעוגה הקודמת, היא התאהבה קשות וביקשה עוגה שתכיל ג’קונד פיסטוק, גבינת עיזים ודובדבנים.

אנטרמה מוס גבינה, קדאיף ופיסטוק

כולם מדברים על זה פתאום. יפו, עיר הולדתי, עוברת ג’נטריפיקציה. נטשתי את עיר הנמל לטובת עיר הקודש אבל יפו תמיד בליבי. מביקור לביקור יפו משתנה, לטובה ו/או לרעה. גדלתי ליד העיר העתיקה ואז עברנו מזרחה, קרוב למסעדת אבו חסן. המסעדה לא היתה קיימת בזמנו. השכונה היתה שוממת ושקטה. תמיד היה שפע של חניה מול דירתנו הקטנה. לא רחוק משם, החוף היה נעים והרגיש כמו חוף פרטי. זוכר במיוחד שבתות של ים עם סבא, שבתות נעימות ומלאות שלווה. אבל סבא כבר הלך מזמן, ויפו כנראה מצטרפת אליו בקרוב.

עוגת מספרים פלזיר סוכרה

השבוע האחיינים התאומים שלי חוגגים יום הולדת 11. בעבר הייתי מכין להם עוגה אחת משותפת, כמו עוגת מפלצות בע”מ, אך הקטנטנים גדלו לי וכך גם הבקשות שלהם. הפעם, אני לא יכול להכין להם עוגת 2 קומות ולהקדיש כל קומה לכל ילד, כמו שעשיתי בעוגת האחים סופר מריו. הפעם, ג’מאל ביקש עוגה מעוצבת משוקולד פיסולי בצורת דמות אהובה עליו, זנבות, חברו הטוב של סוניק הקיפוד. אחותו נג’ואה לעומת זאת ביקשה משהו שווה יותר, עוגת מספרים בסגנון פלזיר סוכרה.

Advertisements
logo
Search Cake Lab