עוגת פיסטוק עם קרם לימון

עוגת הפיסטוקים של מור מכה שנית, והפעם עם קרם לימון נהדר וחמצמץ. עם כל הכבוד לגרסה האגוזית, ויש המון כבוד, הייתי חייב להכין אותה עם פיסטוקים ולנסות לשלב אותה עם קרם לימון בו השתמשתי בטארטלט לימון ופירות יער. את ההשראה לריבוע קיבלתי מהטארט של סיריל ליגנק בספרו La Pâtisserie שם הוא משתמש באותו קרם לימון, רק שבאופן מפתיע עם פחות חמאה וסוכר.

עוגת אגוזי לוז ושנטילי קפה

סוף כל סוף נפל בחלקי מתכון של “דנון”, בית הספר לאפייה קולינרית. ועוד איזה מתכון! העוגה בגרסה המקורית גדושה בפיסטוקים עם נגיעות של פירות אדומים. מור, שותפתי לאהבה הירוקה, הואילה בטובה לשלוח לי את המתכון עם ההוראות והפרשנות שלה לאחר שנדלקתי על העוגה באינסטגרם שלה. עכשיו שזה מולי, אני מאוהב עוד יותר.

סוכסה פיסטוק עם פרלינה פיסטוק

אני יודע, זהו עוד פוסט שמוקדש כולו לפיסטוק. אני יודע, יש עוד רכיבים בעולם, כמו שאורן אומר. אבל וואלה, יש לי עוד 3 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים ירקרקים במזווה והסגר הזה קורא לי להשתמש בכולם. בשבוע שעבר הכנתי טארט פיסטוק לא מהעולם הזה (תודה מור!) שהוביל אותי להכין את הגרסה הפיסטוקית לסוכסה אגוזי לוז אותו הכנתי אי שם בתחילת הבלוג.

קסטינה סיציליאנית

הפיסטוקים שקניתי מברונטה בסיציליה בקיץ שעבר עומדים להסתיים. קניתי 4 קילו שניצלתי היטב במהלך השנה למגוון של קינוחים. את הפיסטוקים האחרונים שמרתי עבור קינוח מיוחד ששבה את ליבי לקראת סוף הטיול: קסטינה. עוגה סיציליאנית חגיגית עם מלית ריקוטה מתוקה, עטופה במרציפן פיסטוק ירוק ומקושטת בפירות מסוכרים.

פלזיר סוכרה שוקולד רובי

ב-5 לספטמבר 2017 חגגתי יום הולדת 35. במקביל, באותו יום, נחשף לעולם שוקולד רובי (Ruby) של קליבו. יד המקרה? אני לא חושב. היקום החליט לתת לי מתנה ורודה, שהגיעה אלי באיחור קל של שנה וחצי. לא נורא, העיקר שסוף סוף הצלחתי לשים את ידיי על השוקולד הרביעי מסוגו בעולם (לאחר מריר, חלב ולבן). צבע השוקולד ורוד וטעמו מתוק אך חמצמץ מעט, ללא צבעי מאכל או חומרי טעם. תודה יקום!

פלזיר פיסטוק

שלשום הוזמנתי לסדר פסח של דבורה, אישה נפלאה, ולקחתי על עצמי את האחריות להכין את הקינוח. לא הלכתי רחוק מדי מהקינוח המוצלח של שנה שעברה, הפלזיר סוכרה הנודע של השף פייר הרמה. הפעם ניסיתי אותו בגרסה קצת שונה.. פלזיר סוכרה על טהרת פיסטוקים, בסגנון ריבועי ואישי יותר.

סוכסה אגוזי לוז

מעולם לא ממש התלהבתי מאגוזי לוז. כשאמא היתה מביאה מחלוטה (מיקס אגוזים) מקליית דודי “המלך חוסיין” דרומית לגן תמר ביפו, הייתי מפריד את אגוזי הלוז מהשקית ושם בצד, כמו שילד אמריקאי מפריד את ה-M&M עם הצבע הכי שנוא עליו משאר הצבעים.

logo
Search Cake Lab