איזו כותרת הזויה. גם אני עדיין מנסה להבין מה המילים ללא גלוטן עושות שם. לאחרונה התחלתי להיות מודע יותר לגוף שלי ולאוכל שאני מכניס בו. למען האמת, אני קצת היפוכונדר. הרופאים שלי יכולים להעיד על כך. אך הם בטח גם יסכימו שהרבה מחקרים חדשים מעידים על קשר ישיר בין אוכל לבין הבריאות שלנו. במיוחד מזונות אלרגניים כמו חיטה, חלב, בוטנים, ביצים וכו’. אז החלטתי לצאת למסע ניסיוני ולחקור אם הם משפיעים על הבריאות שלי. התחלתי עם גלוטן, שזה החלבון העיקרי המצוי בחיטה.

אני יודע איך זה נשמע. הנה עוד אחד שנפל קורבן לאופנה המאולצת החדשה. אבל אם לא מנסים, לא יודעים. אני כבר 6 שבועות נמנע מגלוטן, ומה אני אגיד, הבעיות שהיו לי במערכת העיכול נעלמו כלא היו. נשאר לי עוד יומיים לניסוי ואז אני אחליט איך להמשיך הלאה. בשלב הבא אני אנסה להוריד מוצרי חלב, שזה עוד יותר קשה בשבילי. איך אני אחיה בלעדיך יא מילקי!?

הרהורים מהשבוע הראשון לגמילה מגלוטן:

יום 1 – בוקר טוב עולם חסר גלוטן. פתחתי את ארון המטבח, הסתכלתי על הקלוגס שלי וסגרתי את הארון חזרה. בדרכי לעבודה נכנסתי למכולת בחיפוש אחר אוכל כלשהו ללא גלוטן. פתאום קלטתי, זה היום הראשון של פסח! כל מה שאני רואה מולי לא מכיל גלוטן. הידד! קניתי כמה חטיפים ויוגורט והמשכתי בדרכי. לא הספקתי להגיע למעבר חצייה והיוגורט נפל והתפוצץ על המכנסיים והנעליים שלי. אולי זה סימן מהיקום שאני רגיש למוצרי חלב בכלל?

יום 5 – אלישה, החברה שהכניסה לי את רעיון הגלוטן לראש בלי שתשים לב, הזכירה לי היום שיש חנות בשם “אניס” ממש ליד ביתי. אניס זו חנות טבע עם דגש על מוצרים איכותיים ובריאים יותר. בנוסף לכך, יש לי אצלם מנוי שעד היום לא נוצל כראוי. הלכנו יחד וגיליתי עולם קטן, אך מלא, של אפשרויות ללא גלוטן. מדגני בוקר טעימים, לקרקרים מעולים ועד ללחמים ובצקים ללא גלוטן. ההגבלה התזונתית הזו מתחילה להרגיש כאפשרית ביותר.

יום 7 – נסעתי ליפו לבקר את המשפחה ולראות איך אני אתמודד עם פיתויים מלאי גלוטן. אחי ואשתו הזמינו את המשפחה לארוחת בוקר אצלם בבית. סבל של ממש. הארוחה היתה מלאה בכל טוב, ובעיקר גלוטן: חומוס ופיתות טריות מ-“אבו חסן”. מגוון של בורקסים חמים מ-“בא לי בורקס”. ולקינוח, עוגיות פריכות ומזמינות. ו… הפלא ופלא… שרדתי! עמדתי בפיתוי וצלחתי את השבוע הראשון.


במקרה, המסע ללא הגלוטן המשיך לתוך מסע אחר. מסע לארה”ב במשך שבועיים בו ביקרתי במיניאפוליס, פילדלפיה, וושינגטון וניו יורק (לחצו לקפיצה ישירה לרשימות שלי מכל עיר). בכולם יצאתי לחפש מאפיות שמציעות מאפים ללא גלוטן ולרוב יצאתי מהן מופתע לטובה.


מיניאפוליס ללא גלוטן


היום הראשון בארה”ב. נחתנו במיניאפוליס, העיר הגדולה של מינסוטה, שמתגאה ב-10,000 האגמים שיש בה, כך לפחות טענו הפרסומות בנמל התעופה. ביקשתי לראות אגם אז הלכנו לטייל סביב אחד. היה קפוא מקור, אבל הדודים של דניאל קראו למזג אוויר הזה אביב. לי זה הרגיש כמו חורף בירושלים. לא ראיתי סנאים באותו יום, אך על הדרך נתקלנו בתרנגול הודו פראי שהסתובב לו חופשי בשכונות. ואז דניאל ראה עוד אחד, אבל אז קלט שהוא פשוט גזע עץ.

אגם במיניאפוליס
אגם במיניאפוליס

Sift

התעוררתי ב-5 בבוקר. איזה ג’ט לג מעצבן. נכנסתי לשירותים, ולפתע זאב בן ה-3, נכנס כדי להוריד את המים באסלה. תודה זאב. זה לא היה מוזר בכלל. הוא המשיך בדרכו להדליק את כל אורות הבית ולהצהיר על השעה דקה אחרי דקה, ואני ניסיתי לחזור לישון. כשהתעוררנו שוב, ג’פרי, אבא של זאב, לקח אותנו למאפייה ללא גלוטן במיניאפוליס שנקראת Sift. המאפייה הראשונה שלי בסגנון. התרגשתי.

הויטרינה היתה גדושה במאפים וליד כל מאפה כרטיס המציין אם הוא ללא גלוטן, ללא סויה, ללא ביצים ו/או ללא מוצרי חלב. ראיתי מאפינס וקאפקייקס בטעמים שונים, עוגיות למיניהן, בראוניז ואפילו דונאטס. טעמתי את הסינמון רול ואת הבראוניז והם היו טעימים, אבל הדונאט שקדים וקינמון היה לא מהעולם הזה. הטיול בארה”ב התחיל להצטייר לי בצורה ברורה יותר. הולך להיות כיף וטעים כאן.

דונאטס ללא גלוטן
סינמון רול ללא גלוטן

Crave

אחר הצהריים מצאנו את עצמנו במסעדה אקלקטית בשם Crave. פתחתי את התפריט וגיליתי 2 עמודים שלמים מוקדשים לאוכל בלי גלוטן. מרשים. הזמנתי Flatbread Margarita מעין פיצה דקה וקראנצ’ית. לא רק שזה נראה מפתה, גם די נהניתי מזה.

פיצה ללא גלוטן במיניאפוליס

Good Day Cafe

היום האחרון במיניאפוליס. לפני שהמשכנו בדרכנו לעיר הבאה, עצרנו לארוחת בוקר בעוד מסעדה פופולארית, במיוחד בבוקר. אכלתי חביתה וירקות ומדי פעם שלחתי מבטי קנאה בפנקייקס שג’פרי הזמין. הוא היה מודע לעניין ושאל את המלצרית אם תוכל לבדוק אם הפנקייקס שלו מכילים גלוטן בכלל. ההיגיון הישר אמר לי שזה בטח עם קמח, אך שמחתי לגלות שטעיתי. מסתבר שהוא הזמין את ה-buckwheat pancakes (קמח כוסמת) ואינם מכילים קמח חיטה בכלל. טעמתי את הפנקייקס והם היו רכים ונימוחים ביותר. הזכירו לי עוגת שוקולד בטעמם. חייב לנסות לשחזר את המתכון בבית.


פילדלפיה ללא גלוטן


שלום לך פילדלפיה, שלום לך חמימות נעימה ושמש בהירה. שלום גם לך בית גדול ורדוף, מלא מראות מוזרות. בפילדלפיה פגשתי את מאדי. מאדי אלרגית לגלוטן כבר 3 שנים, ולא סתם רגישה אליו כמוני. כמובן שהרגשתי מגוחך לידה, אבל זה לא מנע ממני לתחקר אותה לגבי מקומות מומלצים באיזור ללא גלוטן. היא היתה מקסימה ביותר והמליצה על Taffets, מאפייה שמוכרת בעיקר לחם ובאגט. התרגשתי כמו ילד קטן. אני אשכרה הולך לאכול באגט סוף סוף.

בית בפילדלפיה
גינה פרטית בפילדלפיה

Taffets

לאחר הליכה של חצי שעה בנוף שהשתנה מעירוני לפרברי הגעתי ליעד. לא הייתי בטוח בהתחלה, אבל זה נראה כמו שוק, הרגיש כמו שוק, אז החלטתי שבטח הגעתי לשוק. אכן, מצאתי את עצמי בשוק האיטלקי. השוק השתרע על פני רחוב אחד ארוך עם חנויות משני הצדדים, בזמן שמכוניות נסעו על הכביש. לא שוק מזהיר במיוחד, אלא יותר כמו שוק שכונתי אליו המקומיים הולכים לקנות את המצרכים היומיים.

הגעתי למאפייה המומלצת של מאדי, Taffets. המאפייה קטנה ולא מציעה יותר מדי דברים. אפילו לא זבנים. נכנסתי והחנות היתה ריקה. הפעמון מעל הדלת צלצל בעדינות ולאחר זמן קצר יצא המוכר המזוקן מכוך פנימי כלשהו אל הדלפק, עם מבט די תשוש בפניו. שאלתי אותו אם אכן כל המאפים ללא גלוטן והוא ענה לי בייאוש שכן. כנראה אני לא הראשון ששואל את השאלה הבנאלית הזו. הסתכלתי עליו וראיתי את עצמי, מיואש בבית המרקחת מלקוחות שמבקשים את התרופות שלהם לפי צבע הכדור.

קניתי שני בייגלים, באגט ופרעצל מלוח אחד. כל מה שרציתי לאכול בארה”ב וחשבתי שלא אוכל. אחריי נכנסו עוד שתי לקוחות. אחת מהן ציינה לחברתה שמוכרים כאן חלה מתוקה והוסיפה שזו אחת החלות האהובות עליה. ובכן, הפרעצל היה לא רע בכלל והזכיר לי לטובה את אחיו הניו יורקי, רק פחות מלוח. לא התלהבתי מהבאגט כל כך והבייגל היה בסדר, לא יותר מזה. למען ההגינות, קיבלתי אותם קפואים. הגעתי למאפייה אחר הצהריים וכל הבייגלים והבאגטים הטריים כבר נחטפו. אפשר להבין. למזלי, למחרת מאדי הביאה בייגלים טריים מאותו המקום לארוחת צהריים. הבייגל היה מעולה ממש.

מאפיית טאפטס
בייגל ללא גלוטן

Reading Terminal Market

נסענו לדאונטאון פילדלפיה, מרכז העניינים של העיר. איך שיצאתי מהרכבת הרגשתי כאילו אני נמצא בניו יורק פתאום. הבניינים גבוהים כמו בתפוח הגדול, אך בסקאלה מצומצמת יותר. רחובות נקיים ואוויר צח. הרגשה מאוד נעימה. עצרנו בטרמינל רדינג – שוק אוכל מקורה והומה אדם עם מגוון מסעדות ודוכני אוכל. היה שם אוכל מזרח תיכוני טבעוני ללא גלוטן, ועוד חלאל, ארוחות בוקר צמחוניות שכללו קרפים ואפילו טבחים היפסטרים עם רשת על זקנם המגודל.

העיניים שלי התבייתו על ה-Flying Monkey. המאפים שלהם היו מונחים על מגשים לבנים ושחורים. המגשים השחורים הציגו את כל המאפים ללא גלוטן. היה להם עוגות שוקולד ומקרונים, אך הייתי חייב לנסות את עוגיית הענק שלהם שקיבלה את השם הראוי monster cookie. איזו עוגייה נפלאה! רכה ומנחמת כמו שעוגייה אמריקאית אמורה להיות, נוטפת קרם וקראנצ’ית במידה. קצת הזכירה לי עוגיית גרנולה.

רידינג טרמינל מרקט
רידינג טרמינל מרקט

Rittenhouse Square Farmers’ Market

המשכנו בדרכנו לשוק איכרים שפתוח רק בימי שבת הממוקם בגן ציבורי קטן ומקסים. הרבה דוכנים של צמחים ופרחים במרכז הגן ודוכני אוכל מסביב. נתקלתי בדוכן של Amaranth, מאפייה ללא גלוטן. היה לי את המזל לקנות את הבראוניז האחרון. בראוניז טבעוני וללא גלוטן משעועית לבנה. שם היתה טמונה האזהרה. הבראוני איכזב. אכלתי רבע ממנו וזרקתי את השאר. התבאסתי שלא יצא לי לנסות מאפה נוסף מהם כדי לתקן את החוויה.

בהמשך נתקלתי בעוד דוכן מעניין. דוכן של החברה Kind, שמייצרת חטיפי בריאות וגרנולה. הדוכן היה פרסומי והציע חטיפי גרנולה ללא גלוטן בחינם! שמחתי לנסות חטיף אחד או שניים, או למען האמת ארבעה. חטיף ה-nut butter שלהם, שמכיל חמאת שקדים בדבש, הוא כעת חטיף הגרנולה האהוב עלי.

שוק איכרים בריטנהאוס, פילדלפיה
בראוניז ללא גלוטן ליד דוכן KIND

וושינגטון די. סי. ללא גלוטן


לאחר נסיעה של שעתיים ברכבת עמוסה הגענו לעיר הבירה. דניאלה קיבלה את פנינו עם חיוך רחב בפניה וקרקרים ללא גלוטן בידיה. למחרת השכרנו מכונית פיצית ונסענו ליום כיף באנאפוליס, עיר היסטורית על נמל יפהפה ובו נמצא הקמפוס של חיל הים האמריקאי (שאשכרה אפשר להסתובב בו). העיר במרחק כשלושת רבעי שעה מוושינגטון די. סי.

התיישבנו לארוחת בוקר בדלי של צ’יק ורות (Chick & Ruth’s Delly). בין היתר, הדלי מציע מילקשייק בכוס ענקית בגודל 2.7 ליטר. הלכתי על הקטן שלהם, קצת יותר מחצי ליטר, בטעם וניל וחמאת בוטנים. וואו. איזה מילקשייק נהדר. המלצרית אף הביאה לי את שאריות המילקשייק בכלי בו הוכן. הוספתי חביתה מ-3 ביצים לקינוח. לאחר שייט קצר על ספינה וסיור בקמפוס הפסטורלי, קניתי פאדג’ חמאת בוטנים ושוקולד מחנות ממתקים בשם Kilwins.

אנאפוליס
אנאפוליס

Georgetown Cupcake

יום לעצמי שאת כולו הקדשתי לגילוי עולם מתוק ללא גלוטן בוושינגטון. תחנה ראשונה, ג’ורג’טאון. שכונה אלגנטית בצפון-מזרח העיר מלאת חנויות יוקרה ומאפיות בוטיק. הייתי אמור לקחת שתי רכבות תחתיות כדי להגיע מהמלון לג’ורג’טאון. הסתבכתי באמצע ולא מצאתי מאיפה אני אמור לקחת את הרכבת השנייה. שאלתי את החבר’ה במודיעין שלא ממש הצליחו להבין מהמפה של גוגל בטלפון מה אני מחפש בדיוק, עד שאחד מהם גולל למטה ושם לב ליעד. “אתה הולך לג’ורג’טאון קאפקייק!” הוא צעק בהתלהבות והסביר לי איך למצוא את האוטובוס המתאים (ולא הרכבת).

המאפייה מאוד חמודה, עם מעמדים מלאים קאפקייקס ובצד מלא קופסאות ורודות מוכנות למשלוח אישי. כל כך הרבה הזמנות והיום עוד לא התחיל. אפשר להבין מזה שנפלתי על מקום פופולארי. המקום קצת תיירותי (ואני רק מוסיף לעניין). האווירה נחמדה ו… הקאפקייק מדהים! למרות שיש קאפקייקס במלא טעמים שונים, קיים רק קאפקייק אחד ללא גלוטן ובכל יום הוא בטעם שונה. הקאפקייק שנפל במזלי היה בטעם שוקולד עם קרמל מלוח. כן בבקשה, אחד כזה ומיד.

המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש לאחר הביס הראשון: הולי שיט! הקאפקייק היה כל כך טרי ונימוח בפה. למרות קרם החמאה הוא לא הרגיש כבד בכלל. אם לא הייתי רק בתחילת דרכי, הייתי בטח קונה עוד אחד. נזכרתי שכבר הייתי באותה המאפייה אבל בבוסטון בטיול הקודם. ושמחתי לגלות שיש להם עוד מאפייה או שתיים בניו-יורק, שהוא היעד הבא שלי.

ג'ורג'טאון קאפקייק

Olivia Macaron

הגעתי לחנות המקרונים של אוליביה. אותו סגנון חנות כמו קודם, קטן וחמוד. המקום כולו מוקדש למקרונים ואת ההיצע שלהם ניתן לראות בויטרינה. קצת התרגשתי מהעניין (מקרונים זה החיים) וקניתי לעצמי קופסה של 7 מקרונים ב-$18. מוגזם? כן. שווה? כמעט כל דולר. בכל זאת, אני בוושינגטון ולא בפריז. המקרונים טובים. חלק יותר וחלק פחות. התיישבתי ליד נהר קטן סמוך לחנות, צפיתי באנשים חוצים את הגשר ונהניתי מהשמש על עורפי. פתחתי את הקופסה והתחלתי לאכול מקרונים. לבדי. לעצמי. איזה פינוק.

מקרון דבש לבנדר הזכיר לי את הגרסה שלי למקרון אז הייתי משוחד אליו. מקרון לימון מרנג היה חמצמץ וכיף. מקרון פיסטוק ומקרון פרוטי פבלס לא עשו לי את זה. מקרון צ’ורוס, אמנם נשמע כטעם הזוי, אבל היה מצוין. הוא כמעט זכה בתואר המקרון הכי טעים של אוליביה עד שטעמתי את המקרון הבא.

מקרון קי ליים פאי. נפלתי ממנו. איזה טעם אדיר! מתוק עם חמיצות עדינה, רך ונימוח בדיוק איך שמקרון אמור להיות. חזרתי לחנות, קניתי עוד אחד כזה ובנוסף אליו מקרון רד וולווט, שסתם הזכיר לי עוגה בחושה.

כמובן לאחר שזללתי 9 מקרונים, הופתעתי לגלות את מאפיית לדורה הצרפתית בהמשך הרחוב. ישר חציתי את הכביש בדרכי אליהם רק כדי לקלוט שהקיבה שלי לא יכולה להכיל עוד מקרונים. נו טוב, גם ככה אני מעדיף את המקרונים של פייר הרמה. המשכתי הלאה בדרכי. 

המקרונים של אוליביה
המקרונים של אוליביה

Sprinkles

במורד הרחוב מצאתי את Sprinkles, עוד מאפייה של קאפקייקס, אך הפעם היו להם 2 סוגים של קאפקייקס ללא גלוטן. אחד בטעם רד וולווט והשני לימון ואוכמניות, שניהם מסומנים באות G מבצק סוכר. המקום קטן יותר מהקודם, עם פחות אופציות, אבל מרגיש נחמד ונינוח מספיק.

אחרי האכזבה מהמקרון רד וולווט, החלטתי לנסות קאפקייק לימון ואוכמניות. האריזה של הקאפקייק מאוד אלגנטית. אולם, ביס אחד מהקאפקייק ומיד הרגשתי את רמות הסוכר שלי בדם מזנקות מעלה. זה זה או שהגוף שלי לא מצליח לעכל סוכר יותר. הקרם היה מתוק וכבד יותר מהקודם. העוגה היתה מצוינת בפני עצמה, עם אוכמניות מבצבצות מכל כיוון. הייתי מעדיף פחות קרם ויותר עוגה.

ספרינקלס קאפקייקס

Baked and Wired

לאחר מכן פניתי לרחוב אחר ומצאתי, הפלא ופלא, עוד מאפיית קאפקייקס שבנוסף מגישה גם קפה נהדר. ישבתי על המדרגות מעבר לחנות וניסיתי להחליט אם להיכנס או לברוח כל עוד הסוכרת בשליטה. אחרי התלבטות ארוכה, קמתי והחלטתי להיכנס אך לפתע שמתי לב שבינתיים נערם לו תור לא קטן בפתח החנות. התיישבתי חזרה וחיכיתי עוד קצת.

לאחר שנכנסתי גיליתי מקום קסום עם קאפקייקס ועוד מאפים בתוך כלי זכוכית. העיצוב שבה אותי. המקום החזיק קאפקייק ללא גלוטן אחד בלבד. שמו בוושינגטון, ענן פטל. מה כבר יכול להיות רע בזה? מסתבר שכמה דברים. העוגה ללא הקרם היתה יבשה ודחוסה והזכירה לי לחם תירס מאשר עוגת לימון. הקרם היה נחמד וחמצמץ ומאוד הוסיף לעוגה.

הפעם קיבלתי יותר עוגה מאשר קרם, בדיוק ההיפך מהקאפקייק הקודם. לדעתי שתי המאפיות האלה צריכות לשתף פעולה. קרם הפטל של Baked and Wired יעבוד כל כך טוב עם עוגת האוכמניות של Sprinkles. אין ספק, שהזוכה הגדול בקטגוריית הקאפקייקס הוא קאפקייק השוקולד עם קרמל מלוח של Georgetown cupcake. למדתי גם לקח חשוב מהיום: אמנם אין חיטה, אך יכול להיות המון סוכר במקום.

קאפקייק פטל ללא גלוטן

עקב הרעלת קאפקייקס, החלטתי לעשות הליכה של שעה לאורך הנהר, דרך אנדרטת וושינגטון (שלא יגידו שאני לא תייר טוב), בדרכי לשרון ויונתן להתחיל את העבודה על טארט התפוחים לדניאלה. אכן, הקדשתי יום שלם מהטיול להכנת טארט וכתבתי עליו פוסט נפרד כי יש בו גלוטן.


Rise Bakery

היום האחרון בוושינגטון היה קצת קריר ואפרורי. את רוב היום ביליתי במטבח וניסיתי לסיים את העבודה לפנות ערב כדי להספיק לבקר ב-Rise, מאפייה שהמליצו לי עליה כבר מתחילת הדרך במיניאפוליס. רציתי מאוד לנסות את הקרואסון ללא הגלוטן הידוע שלהם. שמעתי שיש לו טעם כמעט כמו לקרואסון אמיתי, רק שהמרקם צריך עוד קצת עבודה.

הגעתי שעה לפני הסגירה וכל הדרך קיוויתי לטוב. היה די נחמד למצוא סוף סוף מאפייה שלא מוכרת רק קאפקייקס ללא גלוטן. המאפייה קטנה, כהרגלן של המאפיות באיזור. ההרגשה ביתית ודי חברותית. לצערי, אזל הקרואסון להיום. המוכר היה אדיב מספיק להציע לי אלטרנטיבות טעימות בהתאם. לא היססתי יותר מדי והחלטתי לקנות כל מאפה שהיה בודד ואחרון בויטרינה!

קניתי בייגל שאותו מילאתי בגבינת שמנת מאוחר יותר. הבייגל היה נחמד, רק חבל שלא טרי כמו שיכל להיות בבוקר. בנוסף, קניתי מאפין דובדבנים ושטרויזל מעולה ששמרתי לעצמי כקינוח לאחר ארוחת הערב (ראו בייגל). למרות הרגישות הקלה שלי לקוקוס החלטתי ללכת על דונאט שקדים וקוקוס, וזו היתה ההחלטה הכי טובה שלי באותו רגע. מהרגעים האלה שביס אחד שולח אותך ישר לנירוונה. 

מאפיית רייז
בייגל ודונאט ללא גלוטן

ניו יורק ללא גלוטן


להתראות לך וושינגטון, שלום לך תפוח גדול ועסיסי. עליתי על רכבת ונסעתי במשך 3 שעות ליעד האחרון שלי בטיול חסר החיטה הזה. בדרכי לשם התחלתי להכין את שיעורי הבית והמפה הניו יורקית שלי התמלאה בעשרות נעצים וירטואליים. הרגשתי שאני עומד להגיע למכה של המאפים ללא גלוטן. הרכבת עצרה בתחנת היעד ושם פגשתי את מיכל, חברתי ללימודי גיאופיזיקה בתל אביב, שותפתי לדירה בירושלים ושותפתי לפשע הקולינרי. אני ללא גלוטן, היא טבעונית ויחד אנחנו הולכים לקרוע את העיר.

ברוקלין ללא גלוטן

את הביקור בניו יורק חילקתי לשניים. חצי ממנו שהיתי בברוקלין ואת החצי השני במנהטן. בשניהם התארחתי אצל אילנה ובן זוגה. אמנם אילנות שונות, אבל שתיהן מארחות מלאות חן. בדירה אחת היה כלב, בשנייה היה פסל של חתול. מסביב לשתיהן מסעדות ומאפיות רבות עם אופציות טבעוניות וללא גלוטן.


Lean Crust

הרגע לו חיכיתי הגיע, הלכתי לאכול פיצה בניו יורק. הגענו למסעדת Lean Crust שמציעה סוגים שונים של פיצות לפי הגבלות תזונתיות. המקום קטן אך נעים. יש מוסיקה נעימה ברקע מלווה בשיחות העובדים בספרדית. המקום קצת הזכיר לי את חומוס אבו חסן ביפו. אנשים מתיישבים איפה שיש מקום פנוי ומפתחים שיחות עם אנשים זרים.

הזמנתי לעצמי פיצה מרגריטה ללא גלוטן ומיכל הזמינה מרגריטה נוספת אך טבעונית. וואו, איזו פיצה טובה! סוף סוף פיצה שיכולה להתחרות בחברתה מלאת הגלוטן. הקרום ממש דק אך לא קראנצ’י כמו קרקר. מיכל אפילו שיכנעה אותי לנסות את הפיצה הטבעונית שלה והופתעתי לגלות שהיא לא רעה בכלל.

פיצה לין קראסט
פיצה ללא גלוטן

Ovenly

לקינוח הלכנו למאפייה לא רחוקה מדי. הגענו בסוף היום, אז האפשרויות לקינוחים ללא גלוטן היו דלות יחסית. אבל וואו, איזה אפשרויות שוות! מקום עם אחלה עיצוב וקינוחים מוצלחים. אכלתי עוגיית פיסטוק אגבה. עוגייה טעימה כל כך, מלאת פיסטוקים מנחמים אחרי הליכה ארוכה. ניסיתי גם עוגיית חמאת בוטנים מלוחה שהיתה נחמדה, יותר בטעם מאשר במרקם. היא יכלה להיות עוגייה מושלמת אם היתה יותר רכה או לחילופין יותר קראנצ’ית.

לבסוף הגעתי לבראוניז שהצדיק את השם שלו, הבראוניז הנעלה. הוא לא היה מהעולם הזה. כל כך פאדג’י ומשמח. למרות שבשלב הזה כבר הייתי עם בטן מלאה, התחשק לי לסיים את כולו. לפני שיצאנו, המוכרת המליצה לנו לחזור ולנסות שני מאפים נוספים ללא גלוטן שכבר אזלו להם להיום, עוגת פיסטוק והל ועוגיית שוקולד חם. ואכן כך עשינו, אולם בסניף השני שלהם במנהטן (ספויילר: ההמלצות שלה לא היו מוצלחות במיוחד).

מאפיית אובנלי
מאפים ללא גלוטן

לוויתי את מיכל חזרה למלון שלה, אספתי את המזוודות שלי משם וגררתי אותם לבית המארחים שלי בברוקלין, רומי ואילנה. על הזוג המקסים הזה, ועוגת החתונה שלהם, כבר כתבתי יומן מסע שלם. תמיד נחמד לראות פנים מוכרות בעיר זרה, ועוד יותר כיף להתארח אצלם. בדרכי אליהם, באמצע הלילה, הבחנתי בבלון אדום בודד מרחף על מעקה של בניין סמוך. אם עד עכשיו חשבתי שלטייל בארה”ב מרגיש כמו להיות בסרט, עכשיו התחלתי להבין איך זה להיות בסרט אימה. תודה סטיבן קינג.

בלון אדום בברוקלין

Little Cupcake Bakeshop

יום שבת. השמש זרחה בכל הכוח בשמיים והאירה לנו את הדרך למאפייה הראשונה של היום. כבר ביקרנו בסניף שלהם במנהטן וקצת התאכזבנו ממה שהזמנו (עוגת גבינה ותותים), אז רצינו לתת לה צ’אנס נוסף. הזמנו מאפין וקאפקייק טבעוניים. רגע לפני שנגסתי ביס מיכל צעקה “רגע, זה לא גלוטן פרי!”. נכון, צודקת, מוקדם מדי בבוקר ולא שמתי לב מה אני מזמין. טבעוני זה לא בהכרח ללא גלוטן.

מיכל קמה והזמינה לי חטיף טבעוני עם קרמל מלוח ללא גלוטן שיהיה לי מה לאכול בזמן שהיא זוללת לעצמה את שני המאפים האחרים. החטיף היה נחמד. אמנם קצת קר ונוקשה, אבל טעים בכל זאת. ניסיתי קצת מהקרם הטבעוני שעל הקאופקייק של מיכל. הוא היה ממש טוב, קל ועדין וללא חמאה.

המאפים הרגילים של המקום נראים מושכים ביותר. הם אפילו מוכרים עוגות גבוהות לפי החתיכה. בעודנו יושבים ומסתכלים על הויטרינה, העובדים הוציאו לתצוגה עוגה אחרי עוגה אחרי עוגה. כולן מרשימות, כולן גבוהות. יום שבת היום, כנראה הם מתכוננים בהתאם.

ואז פתאום הם הוציאו את ה-Brooklyn Blackout שלהם ולא יכולתי להפסיק לבהות. זה מגיע כקאפקייק וגם כעוגה. אוזני קלטו באותו הרגע את אחד הלקוחות מספר שזו עוגת השוקולד הטעימה ביותר בארה”ב, והכתבה הממוסגרת שעל הקיר מעיתון “Food & Wine” אישרה את הטענה שלו. לא ננסה? לא ננסה. אני דבוק למטרה שלי ואשמור את הטעימה מלאת הגלוטן הזו לטיול הבא.

פרחים בברוקלין
חנות קאפקייק קטנה
חטיף קרמל מלוח טבעוני ללא גלוטן
חטיף שקדים אוכמניות טבעוני ללא גלוטן
ברוקלין בלקאוט

Olde Brooklyn Bagel Shoppe

לאחר שסיימנו לאכול את הקינוח, יצאנו לחפש ארוחת בוקר. מול המאפייה במורד הרחוב נתקלנו בחנות בייגל שהציגה בייגל ללא גלוטן בחלון הראווה. מושלם! למען האמת עברנו מהחנות הזו בדרך למאפייה הקודמת, אך התור היה ארוך כל כך. ניסינו את מזלנו שוב מאוחר יותר וגילינו שהתור הצטמצם משמעותית. אז הלכנו על זה.

נכנסנו וחיכינו בתור קצר שהתעכל מסביב למוצרי החנות. היו להם 3 אופציות לבייגל ללא גלוטן: רגיל, הכל או קינמון וצימוקים. בחרתי ב-everything bagel ומילאתי אותו בגבינת שמנת עם זעתר כדי להישאר אותנטי עם עצמי. האופציה הטבעונית היא גבינת טופו ב-3 טעמים. שימו לב, התשלום במזומן בלבד.

יצאנו מהחנות, הסרתי את העטיפה והתבוננתי על הבייגל הכי קטן וחמוד שראיתי עד כה. מיכל התחילה לקנא והתחרטה שכבר אכלה ארוחת בוקר. לאחר נגיסה אחת הסתכלתי על מיכל ואמרתי לה שאני ממש יכול להבין את התור הארוך! הבייגל קטן אך כל כך עסיסי. איך התגעגעתי לזעתר. אני ממליץ בחום על השילוב.

בייגל ללא גלוטן עם גבינת שמנת וזעתר
חנות בייגל אולד

Clementine Bakery

מאפייה היפסטרית בשכונה די היפסטרית. המאפיה מלאה באופציות ללא גלוטן והכל טבעוני. נכנסו למקום ומיד הרגשנו את החמימות עוטפת אותנו מכל כיוון. המקום מאוד נעים ומלא צמחים. אור השמש נכנס דרך החלונות ויש הרגשה כאילו קשת בענן עברה כאן.

התחשק לי לנסות עוגת גבינה, במיוחד לאחר שקלטתי כמה שווה היא נראית על הצלחת של הבחור שהזמין לפנינו. עוגת גבינה ואוכמניות, מחלב קשיו, ללא גלוטן וטבעונית ביותר. עוגה היפסטרית כיאה למקום. ו… טעימה כל כך! עוד הפתעה נעימה ליום כל כך מוצלח. נכון, אפשר להרגיש שזו אינה גבינה אמיתית, אבל השילוב עם האוכמניות והאגוזים ממש מעלה לה את הרף.

עוגת גבינה ואוכמניות טבעונית

Wild

לאחר טיול בקוני איילנד חזרנו לברוקלין רעבים. הלכנו לבדוק מסעדה איטלקית ללא גלוטן בשם Wild. חוץ מהמוסיקה המקפיצה, האווירה די איטלקית. המקום ידוע גם על סדנאות הפיצה שמעבירים בו (ניסיתי את מזלי אך לא היתה סדנה בימים שביקרתי).

זו היתה הפעם הראשונה בניו יורק שאשכרה התיישבנו במסעדה עם מלצרים ללא שירות עצמי. הזמנתי פיצה מרגריטה עם הבצק ללא גלוטן המפורסם שלהם. שוב התמזל מזלי וקיבלתי פיצה מעולה ממש. כל כך טעימה שזה כמעט לא הגיוני. הקצה של הבצק היה קראנ’צי מדי לטעמי, אבל זה נסלח.

מסעדת ווילד
פיצה ללא גלוטן

לאחר מכן פגשנו את שאר החברים והלכנו ל-Strawberry Peacock, גלידרייה חדשה שנפתחה בברוקלין, עם מלא טעמים המגניבים, כמו גלידת שוקולד פיקנטית, גלידת לוונדר רוזמרין וגלידת שוקולד עם עוגיות שוקולד מנטה.

התלהבנו מהצבע הירוק של גלידת הפיסטוק שלהם. המוכרת, ג’יליאן, הסבירה שזה צבע מאכל ואין פיסטוקים כל כך ירוקים. מיד שלפתי את הטלפון והכרתי לה את הפיסטוקים הירוקים של ברונטה מסיציליה. היא התלהבה וסיפרה לנו שעוד שבוע היא ובן זוגה נוסעים יחד לסיציליה. רומי ואילנה שמחו לשמוע זאת וסיפרו לה על חתונתם בסיציליה. מיד נוצר קשר קוסמי.


– מנהטן ללא גלוטן –

רובע קסום בעיר שקוראת בשמי (וכנראה בשם כל שאר התיירים שפוקדים אותה). אין ספור מקומות פוטנציאלים ללא גלוטן. רוב המאפיות או המסעדות אותן ביקרתי בברוקלין פועלות גם במנהטן, ואף במסגרת נרחבת יותר.


The Hungarian Pastry Shop

נסעתי מוקדם בבוקר לקולומביה קולג’ בשכונת מורנינגסייד הייטס שבצפון מנהטן לפגוש את עזרא, חבר טוב שלומד שם. הוא פינה לי קצת זמן בין מבחן למבחן והכיר לי את המאפייה ההונגרית הזו. מה שיפה בניו יורק, לא משנה באיזו מסעדה מתיישבים, כמעט תמיד יהיו לה אופציות מעניינות ללא גלוטן ואף טבעוניות.

חטיף שוקולד אגוזים ללא גלוטן

המקום מנסה להיות שמרן במידה ולכן לא מספק רשת אלחוטית כמו שאר המקומות בניו יורק ואף לא מכבד כרטיסי אשראי (מזל שהיה עלינו קצת מזומנים). התנתקנו מהכל, שתינו קפה ונהנו מחטיף שוקולד ואגוזים ביתי שהרגיש יותר כמו מוס שוקולד עם שברי אגוזים בזיגוג פציח של שוקולד. איזו דרך מושלמת להתחיל את הבוקר. לאחר סיבוב בקמפוס היפהפה של קולומביה, עליתי על רכבת תחתית ונסעתי לסוהו.

פארק קולומביה

Billy’s Bakery

אבדה לי התקשורת הסלולרית לאחר שיצאתי מהרכבת התחתית. הצלחתי למצוא את המאפייה והתיישבתי על הספסל בחוץ. ניסיתי למצוא רשת אלחוטית כלשהי כדי להודיע למיכל שהגעתי ליעד. מצאתי רשת שהציעה לי חצי שעה חינם בתנאי שארשם אליה עם כתובת אימייל ומיקוד. יש! אה, זה בעצם מיקוד אמריקאי. מאיפה אני אמציא אחד כזה? רגע, אני כן מכיר מיקוד אמריקאי די מפורסם. הכנסתי את המספר 90210 והופה, הייתי מחובר לרשת! תודה רבה שנות ה-90.

הודעתי למיכל שהגעתי למאפייה ובסופו של דבר היא הגיעה גם כן, לאחר שהתבלבלה והלכה בטעות לסניף השני שלהם בשכונת צ’לסי. המאפייה מעוצבת בסגנון קיטשי, בקטע טוב, עם עוגת דמה על נדנדה בחלון. האופציות היחידות ללא גלוטן היו קאפקייקס שוקולד צ’יפ עם קרם חמאה בטעם שוקולד או וניל. בחרתי את זו עם השוקולד. קאפקייק קטן, נחמד ושוקולדי. לא הייתי מנחש שזה ללא גלוטן אם מישהו לא היה אומר לי את זה במפורשות.

קאפקייקס ללא גלוטן

A Smile a Day

המשכנו ליעד הבא. מסעדה קטנה עמוסה באנשים מביני עניין שכנראה יודעים שהאוכל כאן טוב. אחרת אין סיבה לתור הארוך הזה עד הדלת. נכון? אישית האוכל פחות מעניין אותי, אז קניתי עוגת בננה וכוסמת מעניינת והוספתי עליה עוגיית חמאת בוטנים וריבה.

העוגייה הזכירה לי את אחותה שאכלתי ב-Ovenly יום לפני, רק דקיקה יותר. העוגיה נחמדה, אבל החלטתי שאני לא הכי מתחבר לעוגיות כאלה. עוגת הבננה היתה אכן מעניינת אבל יכלה להיות יותר טעימה אם לא היו את כל הגרגירים המציקים האלה שנתקעו לי בשיניים.

מאפים ללא גלוטן

בעודנו מדדים ליעד הבא, אוזני קלטו שיר של ביונסה מתנגן מתוך חנות מעבר לכביש, וקולה משך אותי כמו קול של סירנה אכזרית אל האבדון. שם החנות, Flour Shop. אוי. חנות הקמח חגגה השקת עדכון חדש בפייסבוק והיתה מקושטת בצבעי פייסבוק, קרי יום העצמאות. עוד יותר נורא, החנות חילקה עוגה בחינם לכל עובר אורח! יופי ביונסה, ככה את בוחנת את כוח הרצון שלי?

די. ג'יי. במאפייה
פייסבוק מחלק עוגות חינם

By Chloe

בשלב הזה מיכל כבר רצתה אוכל אמיתי אחרי כל המתוקים האלה (אני יודע, מוזר). היא לקחה אותנו למסעדה טבעונית והבטיחה לי מאפין טעים ללא גלוטן משם. טוב, השתכנעתי. המקום היה די עמוס באנשים, לא ברור אם בגלל הטפטוף שהתחיל בחוץ או בגלל הפופולאריות של המקום. בכל זאת, מדהים כמה אנשים טבעוניים פוקדים את המקום. אפילו המוסיקה שמתנגנת ברקע נשמעה לי טבעונית פתאום (פרידום! של ג’ורג’ מייקל).

שפית הבית זכתה בתואר הקאפקייק הכי טוב בתחרות מלחמות הקאפקייק, אז היה למה לפצות. טעמתי קאפקייק בטעם שוקולד וקרם וניל, והוא היה טבעוני לחלוטין וללא גלוטן. זה הזכיר לי עוגה בחושה רגילה, אבל מדהים כמה לח וטרי זה היה. הקרם מעל העוגה נהדר, גם בטעם וגם במרקם. המסעדה גם מציעה עוגיות שוקולד צ’יפ טעימות ללא גלוטן, ואפילו עוגיות לכלבים (Pupcakes).

מסעדת ביי קלואי

Baked by Melissa

כמה מטרים מ-By Chloe נמצא דוכן קטן ומתוק של By Melissa. מה יש בדוכן? עוד קאפקייקס! אך הפעם, קטנטנים וחמודים בגודל ביס. בחנות יש 3 סוגים של קאפקייקס ללא גלוטן ואפשר לקנות אותם באריזות של 6 או 25. עד כמה שהם קטנים, הסתפקנו בשישה. לא זוכר מתי בחיי אכלתי כל כך הרבה קאפקייקס ועוד בטיול אחד.

קאפקייקס ללא גולטן

Little Cupcake Bakeshop

מאפייה אותה ביקרתי גם בברוקלין, שם אכלתי חטיף קרמל מלוח נחמד. למרות שהם הכי מפורסמים בקאפקייקס שלהם, עשיתי את אותה טעות שוב והזמנתי קינוח שהוא לא קאפקייק (טוב, אפשר להבין אותי בשלב הזה). בחרנו בעוגת גבינה ותותים ללא גלוטן ואף טבעונית.

התיישבנו, אכלנו ביס ראשון, הסתכלנו אחד על השני והבנו מיד שכאן זה נגמר. לא מומלץ. פעם הבאה אני חייב לנסות את הקאפקייק בננה עם קרם שוקולד וחמאת בוטנים שלבטח מוצלח הרבה יותר מהעוגה הוורודה הזו.

עוגת גבינה ותותים טבעונית ללא גלוטן
קאפקייק בננה וחמאת בוטנים ללא גלוטן

Erin McKenna’s Bakery

בפעם הראשונה חלפנו על פני המאפייה במחשבה מה זה המקום המוזר הזה. המשכנו הלאה בחיפוש אחריה עד שקלטנו שגוגל מנסה להחזיר אותנו למקום המוזר. חלון הראווה של המאפייה לא היה מזמין במיוחד. היה אבק על עוגות הדמה שלהם ותמונות מודפסות של עוגות מצוירות היו מודבקות לחלון עם סלוטייפ.

נכנסו למקום קטן ומבולגן, אך עם מגוון מכובד של קינוחים, כולם ללא גלוטן, כולם טבעוניים. מיכל בחרה בעוגת לימון מזוגגת ואני בעוגת קראמבל קפה. מיכל נגסה מהעוגה שלה והמילים הבאות יצאו לה מהפה: או מיי גאד! בביס השני היא כבר התחילה לפזול. מסתבר שהיא בחרה ברב מכר שלהם. אגב, גם עוגת הקפה היתה מצוינת.

בין הקינוחים המוצעים יש בייגלס, דונאטס וגם קאפקייקס (כמובן). המקום היה ריק ודי נטוש כשנכנסו, אך ברגע אחד התמלא באנשים בעודנו אוכלים ונהנים. יצאנו מהחנות, הסתכלנו מאחורינו ופתאום ראינו את החנות באור אחר לגמרי. החנות זהרה ולפתע נראתה מזמינה מתמיד.

עוגת לימון עם זיגוג ללא גלוטן
מאפים ללא גלוטן

pizza&

לפנות ערב הרגשתי שיש כבר מספיק מקום פנוי בבטן לפיצה. הלכנו למסעדה בשם pizza&, שנראתה כמו המקדונלד’ס של הפיצה. המוסיקה במקום פופית וקצת רועשת. היו אופציות לפיצות ללא גלוטן וטבעוניות, ואף עוד יותר מרשים, סכינים ייעודיים בצבעים שונים לחיתוך הפיצה.

תהליך ההזמנה מתבצע לאורך פס הייצור של הפיצה. בנקודת ההתחלה מזמינים את סוג הבצק. ממשיכים הלאה ומבקשים את סוג הרטבים והגבינות. ממשיכים הלאה ורואים איך הפיצה נכנסת בגריל ויוצאת ממנו לאחר כמה דקות אפויה ומוכנה. מבקשים תוספות מגניבות כמו זיתים. ו… פיצה.

למרות ההרגשה של פס ייצור במפעל, הפיצה דווקא הפתיעה לטובה. היתה טעימה כמעט כמו הפיצות הטובות של ברוקלין, רק טיפה מלוחה מדי לטעמי. בכל זאת, הבצק מצוין יחסית לעובדה שאין בו חיטה. מיכל טענה שזו כנראה הפיצה הטבעונית הכי טעימה שהיא אכלה עד כה.

פיצה אנד
פיצה ללא גלוטן

by the way Bakery

התעוררנו ליום גשום וקריר. התחלנו את הבוקר במאפייה ללא גלוטן וללא מוצרי חלב בהמלצת מאדי שהכרתי בפילדלפיה. מאדי גרה בעבר במנהטן וסיפרה לי שזו המאפייה הכי אהובה עליה בניו יורק. אני יכול להבין אותה. איזה מקום מקסים ומלא חום ביום אפרורי.

הזמנתי כמה מאפים וקפה. הוספתי לקפה חלב מלא, שמוגדר כאן גם כחלב ישראל (כנראה לא סתם הם ממוקמים ליד סופר יהודי והמסעדה של טל בייגלס). יש גם חלב סויה, חלב שקדים וחלב רזה כחלופה. על הקיר הבחנתי בפרסום של עוגות מעוצבות שניתן להזמין במקום, כמו עוגת חד קרן או עוגת בר מצווה עם טלית. התיישבתי והתחלתי לטעום את שלל המאפים שלי.

ניסיתי את עוגת הלימון פרג שלהם והתאהבתי. כל כך רכה, טרייה ולימונית. ניסיתי גם וופי פאי בפעם הראשונה בחיי. אמנם אין לי למה להשוות את זה, אוכל רק לתאר. זה מעין סנדוויץ’ עם שתי עוגיות שוקולד רכות וביניהן קרם. זה הזכיר לי עוגיית אוראו בטעם, אך גדולה ורכה בטירוף, ממש כמו ענן רך ומתוק.

מאפיית By the way
מאפים ללא גלוטן

ביום למחרת נכנסתי לסניף נוסף שלהם באפר איסט סייד. גם הפעם זה היה צמוד לטל בייגלס. ניסיתי עוגיית לינדזר עם ריבת פטל. איזה טעים! פריך באופן מהמם והריבה טעימה כל כך. טעמתי גם עוגיית שוקולד צ’יפ על הדרך, שהיתה פריכה ומצוינת ממש. זה עוד לא הכל. ביקשתי את המלצת המוכר וקיבלתי מאפין שוקולד וקינמון. וואו, בקצב הזה הייתי ממשיך לאכול להם את כל החנות. המאפין היה כה מנחם וזה יכול להיות מושלם ליד כוס קפה ביום גשום.

מאפים ללא גלוטן

Peacefood Café

מיכל חיפשה במפה ומצאה מסעדה טבעונית לא רחוקה, כדי שגם היא תוכל לאכול (לא היו אופציות טבעוניות במאפייה הקודמת). היא הזמינה פניני והתמוגגה ממנו. זה היה ללא ספק האוכל הכי טובה שאכלה עד כה בניו יורק. החלטתי לזרום עם זה והזמנתי לעצמי מאפין פיסטוק ופטל עם זיגוג מי ורדים ללא גלוטן. לא ציפיתי להרבה ממנו, אבל וואלה, זה הפתיע אותי לטובה. איך שנגסתי ביס ראשון התחיל להתנגן ברקע השירGirls just want to have fun ואז הכל הרגיש ורוד ושמח יותר.

בנוסף למאפין הוורדרד הזה, היה במקום גם קי ליים פאי מעניין ללא גלוטן. נראה טוב, אבל החלטתי לשמור את התיאבון למאפיות נוספות בהמשך היום. בסוף מיכל קנתה מאפין נוסף וארזה אותו לחבר שלה בבוסטון. המשכנו להסתובב ביו יורק, ביום גשום בו החלפתי את הגרביים הרטובות שלי שלוש פעמים.

מאפין פטל פיסטוק ללא גלוטן

Friedman’s

לאחר פרידה ממיכל ושנת צהריים רעועה, נסעתי לארוחת ערב ב-Friedman’s, עוד המלצה חמה ממאדי. אכלתי צ’יפס בטטה ושתיתי בירה בשם גלוטנברג, בירה ללא גלוטן כמובן. היה נחמד למצוא מקום שמגיש בירה אחת ללא גלוטן, והיא דווקא לא היתה רעה. יש במקום הפרדה ברורה בין רגישים לגלוטן ולחסרי סבילות לגלוטן.

פרידמנ'ס - בירה ללא גלוטן

Ovenly

לאחר ההצלחה של המאפייה בברוקלין (עוגיית פיסטוק אגבה נהדרת ובראוניז מושלם), הייתי חייב לחזור למקום ולנסות את המלצת המוכרת שטענה שהיא לא אוהבת עוגיות בדרך כלל, אך היא פשוט לא יכולה לעמוד בפני עוגייה השוקולד חם שלהם.

המאפייה במנהטן היא בעצם דוכן שנמצא ב-Urbanspace – שוק אוכל מקורה בו יש דוכני אוכל רבים. הבחנתי בדוכנים טבעוניים וללא גלוטן כמו Good Stock או כמו Two Tablespoons. התחלתי מקערת שייק פטל ושקדים ללא הגרנולה ב-Liquiteria ומשם המשכתי ל-Ovenly.

עוגת הפיסטוק והל נחמדה, אך לא התעלפתי ממנה כמו שתיארו לי אותה. הרכיבים העיקריים לא מורגשים בעוגה וחבל. אפילו דניאל חיפש את הפיסטוקים בעוגה ולא מצא. אישית, יכולתי גם לעמוד בפני עוגיית השוקולד חם. למען האמת, היא לא רעה בכלל, אך יכלה להיות הרבה יותר טובה.

מאפיית אובנלי

Hu Kitchen

בערב פגשנו את אילנה מברוקלין שבאה להחזיר לי את המעיל ששכחתי אצלה בבית (תירוץ מושלם להיפגש שוב). נפגשנו לארוחת ערב במסעדת פליאו – מסעדה שדוגלת בתזונת הפליאו, דיאטת האדם הקדמון. זוהי דיאטה חסרת מזון מעובד ומלאת מזון מן החי, כלומר, בשר בשר ועוד בשר. מזל שמיכל הטבעונית כבר חזרה לעירה. מפני שמדבור בעידן הפליאו, דגנים וקטניות למיניהם לא באים בחשבון. מה שאומר, קינוחים ללא גלוטן!

בחרתי לנו 3 מאפים וכל אחד מאתנו התאהב בקינוח אחר. אילנה נהנתה מהמתיקות הדלה של בראוניז פאדג’ אגוזי מלך, דניאל אהב את עוגת המייפל בטטה ואני התלהבתי מהטעם שעוגיית הטחינה ודבש השאירה לי בפה. ובכל זאת, אפילו כאן, אפשר למצוא משהו טבעוני. לפני היציאה, קניתי טבלאות שוקולד מריר ומנטה ממגוון השוקולדים הטבעוניים בחנות.

מסעדת הו
שוקולד הו טבעוני

Noglu

היום האחרון שלי בניו יורק ונשאר לי מקום אחד אחרון ברשימה שלא ניסיתי. מאפייה צרפתית על טהרת ללא גלוטן באפר איסט סייד של מנהטן, אחת השכונות היוקרתיות. מרגישים את הפרסטיז’ה כשמתהלכים ברחובות הנאים והמצוחצחים של השכונה.

הגענו למאפייה, ששמה טבוע על חלון הראווה באותיות גדולות ומוזהבות. המקום מקסים ומלא במאפים צרפתיים ללא גלוטן, כמו בריושים, באגטים, טארטים, עוגיות ואפילו חלות עגולות. החיסרון היחיד בינתיים: העובדים. היחס שלהם גבל על האנטיפתיות. כשביקשנו מזלגות מאחד העובדים, הוא אשכרה נאנח מולנו, ממש כמו מרווין הרובוט המדוכא מ-“מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”.

אחרי שפספסתי קרואסון ללא גלוטן במאפיית Rise בוושינגטון, הייתי חייב לנסות את הקרואסון. הקרואסון הריח כמו קרואסון. וזהו בעיקר. שם נגמר הדמיון לקרואסון המקורי. זה הרגיש לי כמו עוגה. גם הבאגט נראה כמו באגט אמיתי אבל לא הרגיש כמו אחד, אלא יותר הזכיר לחמנייה טעימה, עם זמן חיים קצר מדי. עד הערב הבאגט היה כבר יבש מדי והתפורר בחיתוך. ניסינו גם מאפין אוכמניות ושקדים. היה לי רך ונחמד אבל דניאל לא התלהב ממנו. כמו עוגת נחמה שחסר לה קצת טעם.

לבסוף הישועה הגיעה כשטעמנו את טארט הלימון. מלית לימון טעימה וקלתית לא מאכזבת, רק פחות פריכה מהרגיל (בכל זאת ללא גלוטן). פתחנו שיחה עם זוג אחיות שישבנו בשולחן הסמוך ומסתבר שהן דווקא נהנו מהקרואסון, לאחר שביקשו לחמם אותו ואז מילאו אותו בקרם כלשהו. אפילו נתנו לנו המלצה ללכת ל-Modern Bread & Bagels שמכינים גם פרנץ’ טוסט טעים ללא גלוטן עם תפוחים וקינמון.

מנהטן
מאפיית נוגלו

Kesté

מסעדה נפוליטנית ידועה בניו יורק שמציעה פיצה ללא גלוטן ופיצה טבעונית. המקום רק נפתח והתחיל להתמלא באנשים כמעט מיד. דניאל בחר בפיצה רגילה ואני במרגריטה ללא גלוטן. הפיצה שלי עלתה פי 2 יותר משלו. פייר? לא. טעים? בהחלט! שמתי לב שפיצות רגילות נשרפות יותר באפייה מאשר אחיותיהן ללא הגלוטן.

דניאל ניסה את שתי הפיצות. לטענתו זו פיצה ממש טובה וחלופה הולמת למי שאינו יכול לאכול פיצה מקמח חיטה. בכל זאת, הוא טען שהפיצה שלו טעימה יותר. אבל וואלה, הבצק היה טעים וזה היה בול מה שהייתי צריך לפני טיסה ארוכה חזרה הביתה לירושלים החמימה (כל כך קר בניו יורק!).

פיצה ללא גלוטן

זהו. אחרי המון קאפקייקס, עלייה ברמת הסוכר ועשרות תמונות של סנאים הטיול הגיע לסיומו. אך לא המסע. אני כבר בשבוע השישי ללא גלוטן ובינתיים מרגיש נפלא יותר מאי פעם. אני אמשיך במסע ואולי אף אעלה יותר מתכונים ללא גלוטן. אני כנראה אחזור לאכול גלוטן, אך באופן דל יותר.

מקורות:

Print Friendly, PDF & Email